בימים אלה, כשהתעשיה הצבאית הופכת בהדרגה מנכס אסטרטגי לנטל כלכלי, ועצם הישרדותה מוטל בספק בשל ניהול כושל ויומרני של העומדים בראשה מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת – מן הראוי לזכור ולהזכיר את תרומתה החיונית להישגיו של צה"ל במערכות ישראל, כולל במלחמת יום הכיפורים.
מלחמת יום הכיפורים הפתיעה את התעשיה הצבאית בתקופת פעילות ממותנת עקב הירידות המתמשכות בהזמנות של צה"ל, והפכה על פיהן את כל הערכות הייצור לאותה שנה. תוך ימים ספורים הצליח התעש להגדיל בכמה מונים את היקף האספקה לגבי עשרות ומאות פריטים מתוצרתו ובהתאם לסדר העדיפויות שקבע צה"ל - החל מתחמושת טנקים, תחמושת ארטילרית, פצצות אוויר – ועד לציוד אווירי נתיק, לטילי "גבריאל" ו"שפריר" ולרקטות. כבר בשעות הראשונות של המערכה, בטרם יצא יום הכיפורים, החלו גלגלי התעשיה הצבאית נעים בקצב גובר והולך, וזמן רב לפני שהחלה רכבת האספקה האווירת בטיסתה מארה"ב לישראל, בשעות הראשונות הקריטיות ביותר של המלחמה - כבר נראו שיירות אספקה ארוכות בדרכן ממפעלי התעש אל עבר קווי החזית.
מחומר הדף לפגזים ועד לציוד נתיק למטוסים אחד המוצרים הנדרשים ביותר באותה עת היה חומר הדף לפגזים, שהוא בחינת הדלק המניע את התחמושת הארטילרית. ואכן, נושא זה שימש אחד החשובים במאמץ המלחמתי של התעש, שהתבקש על-ידי צה"ל להעמיד מיד לרשותו את כל המלאי המוכן של חומר הדף ולהכפיל את האספקה השוטפת פי חמישה! כל זאת חרף העובדה, שכשלושים אחוז מעובדי התעש המקצועיים כבר גויסו בשעות הראשונות של המלחמה.
הנה כי כן, שעה שעה שחיילי צה"ל ערכו את קרבות הבלימה הכבדים ניהלו עובדי הייצור בתעש מירוץ מטורף נגד הזמן, כדי לספק יותר מוצרי לחימה לצה"ל – החל מרקטות לחיל האוויר ועד לפגזים ארטילריים ולפצצות עומק לחיל הים. לא זו בלבד שהתעש היווה במשך כל ימות הלחימה את אחד ממקורות האספקה המידיים של אמצעי לחימה מכל הסוגים, אלא גם סייע רבות בשיפוץ אבזרים וציוד נתיק למטוסי חיל האוויר, באמצעות מפעל תעש בירושלים, מה שאפשר החזרתם המהירה לפעולה של מטוסי קרב תוך כדי הלחימה. על תרומתו של מעל תעש בירושלים לחיל האוויר ניתן היה לקרוא גם בביטאון החיל (גיליון קרב מס. 11), שציין, בין היתר: "מפעל מכניקה זה של התעשיה הצבאית מייצר ציוד נתיק למטוסי חיל האוויר וחלפים בתום החימוש, ובנוסף מבצע המפעל שיפוצים יסודיים שוטפים בפריטי ציוד אלה וכן מודיפיקציות...".
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נמצאו במחסני התעש מוצרים שונים שלא היו מיועדים למערכת הביטחון אלא הוזמנו על-ידי מדינות אחרות במסגרת הייצוא. לדרישתו של צה"ל הם סופקו לו ללא דיחוי, והוא הדין לגבי חומרי גלם שהוזמנו בשעתם עבור היצוא וניתן היה להשתמש בהם לייצור מידי עבור צה"ל. מלחמת יום הכיפורים חזרה והוכיחה עד כמה חיוני עבור מערכת הביטחון, שבידי התעש יימצא דרך קבע מלאי חומרים אסטרטגיים (טנ"ט , פלדת חישול, אלומיניום, פליז וכו'), אך יותר מכול הוכח עד כמה חיוני תפקידה של התעשיה הצבאית בעתות חירום למדינה.
בשלושת שבועות המלחמה סיפקה התעשיה הצבאית ציוד, נשק ותחמושת לצה"ל במשקל כולל של כחמשת אלפים טון. תחמושת הטנקים והארטילריה לבדה הסתכמה ברבבות פגזים! בין המוצרים האחרים שסופקו בכמויות ניכרות ניתן למנות תחמושת זעירה, מיכלי דלק נתיקים, רקטות, קנים לטנקים, יחידות הנעה לטילי "גבריאל" ו"שפריר" ותחמושת לחיל הים. הייתה זו אספקת שיא שהוזרמה לצה"ל בפחות מחודש אחד, באחת השעות הקריטיות ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל.
