אחריות בית המשפט

מדובר באחריותו של בית המשפט בתחום ליקויי הבנייה, לאור פסקי דין שכיחים הניתנים בסכסוכים שבין דיירים-תובעים לבין קבלנים וחברות קבלניות. פסקי דין אלו, במצטבר, לא רק שהם משפיעים על איכות המגורים במדינת ישראל בדרך של האכיפה הפרטית, אלה הם גם מעצבים וקובעים את מידת האמון שהציבור נותן למערכת המשפטית. מצדו האחד של המתרס נמצא ציבור סקטוריאלי, הכולל חברות קבלניות ויזמי בניה, ומן הצד השני של המתרס - נמצא כל עם ישראל, ובראש הפירמידה מהבחינה הייצוגית ניצב האזרח הקטן, הרוכש את דירתו בכספי חסכונותיו לרבות התחייבויות ושיעבודים עתידיים ארוכי טווח. האחריות של בית המשפט, כמוסד בעל השפעה מהותית על איכות המגורים, היא מתגבשת אט אט, דרך פסקי דין מצטברים, וכדי להמחיש את משמעותה של אחריות זו, יובאו להלן 2 אירועים מייצגים. אירוע א' - סוג החלון ועובי הזיגוג ירדנה, אם חד הורית, גרה בקומת קרקע בבית משותף בדירה בת 3 חדרים. לאחר שאספה שקל לשקל, החליטה להשקיע את חסכונותיה בשדרוג הדירה והחלפת חלונותיה לחלונות מסוג איכותי, חלונות חזקים, מסיביים, מתוצרת חברה מובילה בארץ בתחום מוצרי האלומיניום - ולא במוצר הכי זול שיש. לצורך זה היא פנתה אל קבלן וסיכמה איתו מחיר וסוג חלונות, לפרטי פרטים, כולל עובי הזיגוג וסוג הפרופילים המרכיבים את החלונות. המחיר - כמובן, לא השתנה, אך לגבי המוצר - הסיפור אחר: א. הקבלן סיפק לירדנה זיגוג בעובי 6 מ"מ במקום בעובי 8 מ"מ. ב. הקבלן הרכיב את החלונות תוך שימוש בפרופילים ירודים בדרגתם ביחס להסכם. ג. הקבלן המיר את הפירמה הידועה בעלת המוניטין עליה סוכם, בספק אחר. כל השינויים הללו בוצעו ע"י הקבלן באורח חד צדדי. בצר לה, פנתה ירדנה לבית המשפט ותבעה את מה שמגיע לה, לטענתה, תוך הסתמכות על חוות דעת של מומחה מטעמה. מכיוון שמדובר במומחים, מזה ומזה, מינה השופט מומחה מטעמו אשר קבע בחוות דעתו כדלקמן: א. אין שום צורך בנסיבות העניין להשתמש בזיגוג בעובי 8 מ"מ אשר רק יקשה על תפקוד החלון אף על פי ששמשה בעובי 8 מ"מ, כמובן, יותר חזקה משמשה בעובי 6 מ"מ. ב. הפרופילים שבהם נעשה שימוש - מתאימים לחלונות, ושימוש בפרופילים כפי שסוכם היה יוצר חלונות יותר כבדים ופחות נוחים לתפעול, אם כי יותר חזקים. ג. הפירמה שסיפקה את החלונות היא ראויה, שוות ערך, וכהוכחה לכך טען המומחה כי השתמש במוצריה גם בביתו הוא... בית המשפט קיבל את כל טענותיו של המומחה שמינה, ויישם אותן ככתבן וכלשונן, על קרבן וכרעיהן, בפסק דינו. ירדנה נותרה עם החלונות - שלא תואמים כלל את רצונה ואת הזמנתה, עם חסרון כיס שרק הוחמר בעקבות התביעה, ועם הרבה מרירות ותסכול. אירוע ב' - המדרגות... והריצוף... משפחת כהן רכשה דירה בגליל, במסגרת שהוכתבה על ידי המזכירות של הישוב, אשר מינתה חברה קבלנית מסוימת כדי לבנות את כל הבתים של המשתכנים. חברה זו, שנכפתה על משפחת כהן אשר הלכה אחר הנוף והשקט ויתר היתרונות של הישוב הכפרי, תכננה ובנתה את כל הבתים בישוב. נתמקד בביתם של משפחת כהן. בין היתר, כלל בית כהן שני פריטים בעייתיים: מדרגות מסוכנות לשימוש, וריצוף פגום. מומחה מטעם משפחת כהן קבע בחוות דעתו כי המדרגות בנויות בניגוד לתקנות מחייבות, וצריך לסלקן ולהכין תכנון חדש + ביצוע מדרגות חליפיות, וכי הריצוף הינו פגום ללא תרופה ויש להחליפו. מכיוון שנתגלעה מחלוקת מקצועית בין מומחים, שכן המומחה של הקבלן טען כי אין שום ליקוי לא באריחים ולא במדרגות, מונה מומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט לא הבין את מהות תפקידו, וסבר שהוא בתפקידו מעין מגשר.

כלומר, "אם מצד אחד הקבלן טוען שהמדרגות תקינות, ומצד שני טוען הדייר שצריך לסלקן - אני אטען כי די בתיקונים מקומיים, חלקיים, פה - ושם, במדרגות;

בין כה הסיכוי שזה יתבצע הוא אפסי, ובס"ה מדובר בפיצוי כספי",

ועוד, "אם הדייר טוען להחלפת הריצוף כולו בשל הפגמים, והקבלן טוען שאין בריצוף כל פגם, אטען אני כי יש להחליף כמה אריחים, פה ושם, או לפרק חדר אחד מאריחיו ולפזרם בכל המוקדים בהם יש אריחים פגומים - תוך עקירתם - ואותו חדר ירוצף באריחים חדשים; ממילא אף אחד לא יבצע את זה..." בית המשפט, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה שמינה, הודיע לצדדים כי הוא לא יסטה ממצאי חוות הדעת. במצב זה, חלה תפנית במהלך המשפטי: • מכיוון שהיה ברור לדיירים ולבא כוחם כי בכסף שיתקבל, בניכוי הוצאות ושכר טרחה, אי אפשר יהיה להחליף את המדרגות למדרגות תקינות ובטוחות, • מכיוון שהיה ברור לדיירים ולבא כוחם כי אי אפשר יהיה לשכנע את השופט שכבר סנדל את עצמו בעמדה ברורה עליה הצהיר בנוכחות הצדדים לדיון וקהל רב, • מכיוון שהדיירים לא יכלו להסכים להישאר עם המדרגות המסוכנות שכבר גרמו לנזקי גוף - הודיעו התובעים כי הם מסכימים, ואף דורשים, שהליקויים יתוקנו בפועל ולמעשה ע"י הקבלן.... וכך היה: בית המשפט אימץ את ממצאיו של המומחה שמינה ופסק בהחלטתו כי התיקונים יבוצעו על פי חוות דעתו; ללא תכנון מראש, ובשיטה של "תיקונים", "העברות", "פה - ושם", "לפי העין"... החברה הקבלנית קפצה על המציאה של הפתרון הקל, הנוח, החלקי, והסכימה ללכת בתלם שהותווה על ידי בית המשפט. והדיירים... ובכן: • ביתם הפך לאתר בנייה ולשדה ניסויים במשך 21 יום; רהיטים הוצבו בחצר לצורך החלפת ריצוף, הבית היה מלא אבק, נגנב במהלך התיקונים מחשב, הילד אושפז בגלל רגישותו והתקררותו. • המדרגות בדירתם, העשויות מתכת ועץ, פורקו והורכבו שלוש פעמים - על פי "הוראות" של מנהל העבודה, וללא כל תכנון - ונותרו גרועות ומסוכנות משהיו בהתחלה... • הריצוף שהוצא ונעקר מהממ"ד במטרה להשתמש בו לצורך החלפת ריצוף פגום בחדרים האחרים - ברובו נשבר ונשחק תוך כדי העקירה, והבית נראה לאחר עבודת הריצוף מכוער ופגום משהיה. אמנם ראוי להעלות את השאלה, במצב כה עגום - איך נראה מומחה בית המשפט, אך ראוי יותר לחשוב על תחושתם של הדיירים, שרק חלק מתלאותיהם פורטו כאן. סיכום שתי דוגמאות אלו הן בבחינת פרט המלמד על הכלל. לא תמיד כך קורה, אך אירוע מסוג זה, שאינו כל כך יוצא דופן, עלול להרפות ידיים ממי שמתכוון להגן על זכויותיו, כמו גם לפגוע באיכות המגורים ובמידת האמון שהציבור רוחש לבית המשפט, כמוסד המסייע לאכיפת החוק ולעשיית צדק.