כחייל, מצנע, השריון קרא לך לדגל, והתנדבת. כקצין שירות הקבע קרא לך, והתנדבת שוב. במלחמת ששת הימים, כקמב"צ בגדוד שריון, סגן בן 22, לחמת, נפצעת שלוש פעמים - אך המשך הלחימה קרא לך לדגל. על כך הוענק לך אות המופת. במלחמת יום כיפור, כמג"ד שריון ב"חווה הסינית", נפצעת שוב, והמשכת שוב בלחימה. על כך הוענק לך צל"ש הרמטכ"ל. במלחמת לבנון הראשונה, ראש מטה החזית הסורית, תא"ל צעיר. הטבח בסברה ובשתילה קרא לך לדגל - העזת למתוח ביקורת פומבית על שר הביטחון שרון. אנחנו, צנחני מילואים בגזרה המערבית בלבנון, הענקנו לך צל"ש על אומץ אזרחי נדיר (ואני התחלתי לעקוב אחריך). ראש הממשלה מנחם בגין חשב, כנראה, כמונו, ומנע את הדחתך מצה"ל.
כאלוף פיקוד המרכז באינתיפאדה, הזדעזעת מהתלהמות חיילים. הסברת, פיקדת, ועצרת את ה"נשבור להם את העצמות". אנחנו, צנחני מילואים בחברון ובעזון, הרגשנו בשינוי.
גם הלימודים קראו לך לדגל: BA בגיאוגרפיה, MA במדע המדינה, בוגר התוכנית לאנשי ציבור בכירים במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד בארה"ב.
אלופים רבים פנו, לאחר השחרור, "לעשות לביתם". אתה, מצנע, חשת - בהשפעת רבין - שעירך חיפה קוראת לך לדגל. רצת, ניצחת, וכראש העיר - בשתי קדנציות - פיתחת את החינוך, מרכזים עסקיים, תשתית תחבורה, ויחסי יהודים-ערבים - כללת את כולם בקואליציה העירונית, הקפדת על שיוויון אזרחי וכבוד, הנהגת את "חג החגים", ועצרת - במו מנהיגותך - את התפשטות האינתיפאדה השנייה גם לחיפה. משפחתי החיפאית שמחה להעניק לך באוזני צל"שים חדשים.
יכולת לזכות בכהונה שלישית בחיפה "בידיים קשורות". אך הידרדרות מפלגת "העבודה" לאחר התפטרות ברק (2001) - כן, קראה לך שוב לדגל. התמודדת על ראשות "העבודה" - מול "אריות" כפואד בן-אליעזר ו
חיים רמון (אני אז הרגשתי חובה לסייע, התנדבתי, ושימשתי - גילוי נאות - כ"מרכז המבצעים" שלך חצי שנה). ניצחת. כיושב-ראש "העבודה" קראת לפרק התנחלויות בעזה - יריבך שרון התנגד... גיבשת תוכנית לגדר ביטחון על הקו הירוק - שרון התנגד... הצעת תוכנית שלום לפלשתינים - שרון התנגד... בבחירות לכנסת ניצח שרון. כראש האופוזיציה הרגשת שה"סכינים" מגיעות דווקא אל גבך, מ"חבריך" - פואד בן-אליעזר,
דליה איציק, חיים רמון,
שמעון פרס... (מי מהם עוד ב"העבודה"...). עם קבלות כשלך על גבורה, איש לא חשד שנבהלת (אני אחד העדים - שמאסת). הצעת ל"עבודה" הגוססת השתלת הצלה, אך האיברים הנמקים גייסו את שארית כוחם לדחות את האיבר המושתל. התפטרת.
שוב יכולת "לעשות לביתך", ושוב נענית לקריאה לדגל. מזה ארבע שנים אתה ראש הוועדה הממונה בירוחם - ואת המהפכה שחוללת שיבחה אפילו העיתונות... רוממת ראשית את החינוך - "'בית התלמיד' הנהדר הוא של מצנע, מול התנגדות 'מומחים'", סיפרה לי מנהלת התיכון. "שילוב זרועות החינוך הפורמאלי והבלתי-פורמאלי, הביא למסגרות טיפול רבות מהנזקקים...", הוסיף איש חינוך בכיר (וגם אותי גייסת ללמד בתיכון בעיירה). שיפרת תשתיות - מ"שיקום שכונות" דרך שיקום אגם ירוחם, שיקמת יחסים עם הבדואים השכנים, הקמת שכונות חדשות, ונערכת ל"עיר הבה"דים" הנבנית בסמוך. במכרזים האחרונים ל"בנה ביתך" - הנהירה מדהימה.
לצל"שים שלך התווסף "רקע אדום" חברתי. ב-2007 הוענק לך "אות אביר איכות השלטון". בשבוע הבא תקבל גם את "פרס בן-גוריון". ושוב אתה יכול לפרוש, ו"לעשות לביתך". עליזה תשמח, גם שלושת ילדיך ונכדיך. אלא שהפעם אני מעיז לקרוא לך לדגל. אני, כמשקף רבבות אנשי מרכז ושמאל, שמרגישים שהציונות בסכנה, שמדינת ישראל נשמטת לנו מהידיים.
נוכח היעלמות השמאל והמרכז - חובה להקים מפלגת מרכז-שמאל חדשה. להקים מחדש את תנועת העבודה. נכון, צריך מצע רלוונטי, או - חשוב יותר - תוכנית פעולה חדישה ואמיצה. צריך שיווק חכם. צריך חבר פעילים ישרי דרך. אלא שכל אלה - יש. חסר - מנהיג, שזוכה באמון הציבור. אוי, כמה חסר.
ואני מגיע למעבר החציה, ומביט שמאלה, ימינה, ועוד פעם שמאלה. ואינני רואה מועמד מתאים - אלא אותך, מצנע. אתה צריך את זה כמו חור בראש, אני יודע. אבל אנחנו צריכים אותך. ישראל צריכה אותך, מצנע. ולכן, אתה נקרא לדגל, מצנע. כן, שוב. והפעם למשימה הגדולה מכולן - למען הנכדים שלך, שלי ושל כולנו.
