בשבוע שעבר זיכה בית משפט השלום בתל אביב כתב ועורך בעיתון "וסטי", אשר הואשמו בהסתה לגזענות [ראה ידיעה משמאל - משורר שהשווה ערביות לארנבות זוכה מהסתה]. ייאמר מראש - הפרסום היה גזעני, גם בעיני בית המשפט. השאלה שנדונה - האם הפרסום עולה עד כדי הסתה לגזענות, אשר מהווה עבירה פלילית.
עורך "וסטי" טען כי אין להאשימו, שכן מדובר בשירה, לדבריו "שירה גדולה", אשר יש בה מרכיבים של עמדה פוליטית. מאחר שמדובר בשירה, אין הוא יכול לערוך או להתערב בניסוח הדברים. אין לי הכשרה אקדמית בביקורת ספרות ושירה, ובכל זאת אתיימר ואומר: פושקין זה לא. אתם, כמובן מוזמנים לשפוט בעצמכם:
"כמות של ערבים ישראלים כבר עברה מיליון איש וממשיכה לגדול בקצב מחריד. הם בכל מקום, שחור בעיניים! ואל תעלבו, אחי היהודים, אבל הם מקיימים את מצוות פרו ורבו הרבה יותר טוב מאיתנו. מה כאן: ליקוי ירח, נשימת המוות, קול פורענויות? שפנה, ארנבה, וחתולה אפילו הן לא משתוות בתשוקתן וחשק המיני לחרמנים שלנו, "בני דודים".
(זהו התרגום של הנאשמים לשיר, מרוסית. ייאמר לזכותה של פרקליטות המדינה כי התרגום שלה היה הרבה יותר אמנותי - אבל, זהו כאמור תרגום ה"משורר").
כאמור, עורך "וסטי" טוען שמדובר ב"שירה גדולה". ה"משורר" עצמו, גרשון טרסטמן, טוען כי לא מדובר כלל בגזענות. כדבריו: "אם למישהו נראה כי יש בטקסט הזה הסתה לגזענות... - אני יכול לחשוד כי אותו אדם אינו מבין דבר בשירה ובמטאפורות שמשמשות אותה".
אני דווקא יכולה לחשוד שטרסטמן הוא סתם גזען נקלה, שעושה שימוש במה שהוא מכנה שירה כדי להעביר מסרים בזויים, אשר לו לא היו משולבים בטקסט בעל חרוזים, ודאי לא היו מפורסמים. אפילו לא ב"וסטי".
אבל עם כל הסלידה, השאלה אם צריך להרשיע בפלילים אנשים המפרסמים דברי גזענות היא מורכבת. ההגנה על חופש הביטוי, גם על חופש הביטוי המכוער, היא חשובה לעצם קיומה של חברה דמוקרטית ופתוחה. לו הפרסום לא היה קשור בקשר ישיר ללגיטימציה הציבורית הרחבה שניתנת לביטויים אלה - הדיון כלל לא היה עולה על הפרק. אך הדה-הומניזציה לציבור הערבי, שנעשית בפרסום האמור וברבים-רבים אחרים המאפיינים את העיתונות הישראלית בכלל ואת העיתונות הישראלית ברוסית בפרט - קיצונית היא ומסוכנת, ולא מתמודדים איתה כלל.
הסעיף שאוסר על הסתה לגזענות מנוסח באופן שמקשה מאוד על השימוש בו. הוא מצריך מודעות להשפעה שיש לפרסום על אחרים, ולכך שהפרסום יביאם לידי פעולה גזענית. בהיעדר חזקה, הקובעת שכל פרסום גזעני ייחשב כהסתה לגזענות אלא אם יוכיח הנאשם אחרת - כמעט בלתי אפשרי להוכיח הסתה. בכל מקרה, מערכת המשפט לא תוכל להתמודד עם הבעיה האמיתית, הרחבה, שאותה ראינו במלוא כיעורה במהלך מערכת הבחירות האחרונה ובתוצאותיה. מתפקידנו למצוא את הדרכים האמיתיות להתמודדות עם הגזענות המכה בחברה הישראלית. וצריך לומר כי בינתיים - לא הצלחנו.
אם נחזור לרגע בכל זאת לזירה המשפטית, הרי שחוק איסור הוצאת לשון הרע אוסר על ביזוי אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו. כיום האפשרות להגיש תביעה אזרחית, שמאפשרת קבלת 50,000 שקל ללא הוכחת נזק, אינה מוחלת על סעיף זה. צריך לתקן את החוק, באופן שארגון זכויות אדם יוכל להגיש תביעה אזרחית בגין כל פרסום גזעני. כך גם ניתן יהיה להביא לכך שיהיו פחות פרסומים גזעניים, או לפחות למצוא מקור מימון לארגונים הפועלים למען דו-קיום.