שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מר עמירם בנימיני, פסק השבוע שעל אוניברסיטת תל אביב להציג שוב את תערוכת יצירותיהם של מתרגלי ה"פאלון גנג", נרדפי המשטר בסין, שנסגרה בעקבות לחץ פוליטי וכלכלי של שגרירות סין בישראל, ולפצות את יזמיה.
במרץ 2008 פרסמתי כתבה באתר אגודת העיתונאים ובה הבעתי מחאה על סגירת התערוכה, פעולה שהוגדרה בכתבתי כ"פגיעה בחופש הביטוי בישראל". התערוכה שנקראה: 'אמת, חמלה, סובלנות' כללה אוסף ציורי אמנות בינלאומיים של שבעה עשר רבי-אומן סיניים, שהוצגה לראשונה בהזמנת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א בספריה המרכזית של האוניברסיטה. תערוכה זו הוצגה בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, אינדונזיה, יפן, קוריאה, אירופה ואף בארץ בתל אביב, באר-שבע וחיפה. המשותף לכל רבי-האומן הוא שהם חברי הפאלון גונג הנרדפים על-ידי השלטון בסין מאז ה-20 ביולי 1999 ועד לרגע זה. ארבעה מהאמנים חוו באופן אישי רדיפה וסבל במחנות עינויים בסין.
המארגנים החליטו לפתוח את התערוכה באוניברסיטת תל אביב במטרה להעלות את מודעות בארץ בנושא הרדיפה של המשטר הקומוניסטי בסין אחרי אנשי הפאלון גונג. לטענתם, לחצים מצד השגרירות הסינית בישראל על הנהלת האוניברסיטה הובילה להוראה לסגור את התערוכה. פרופסור יואב אריאל, דיקן הסטודנטים שהחליט להוריד את התערוכה, משמש גם כמרצה בפקולטה ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. הפקולטות ללימודי מזרח אסיה פועלות בשיתוף פעולה עם השגרירות הסינית שתומכת בהן כספית ומעניקה אישורי כניסה לסין. עוד גוף הנהנה מתמיכת ממשלת סין הוא מכון קונפוציוס להפצת השפה והתרבות הסינית בישראל, שהוקם בעקבות תרומה משמעותית של ממשלת סין. כתבתי אז כי "הפגיעה בחופש הביטוי בישראל בכלל ובאקדמיה בפרט מהווה פגיעה חמורה בערכי היסוד של מדינה דמוקרטית, ערכים האמורים להוות בסיס לחינוכו של דור העתיד וכי מאמציה של ממשלת סין לסתום פיות באמצעות מערכת לחצים רק מחזקת את החשדות שאכן יש לה מה להסתיר".
ובכן, את דיוויד קילגור, לשעבר חבר הפרלמנט הקנדי (במשך עשרים ושבע שנים ברציפות) ומזכיר המדינה לענייני אסיה והפסיפיק, פגשתי לראשונה במרץ 2008 באירוע שנערך בבית הסופר בתל אביב, ביוזמתו של יו"ר אגודת הסופרים העברים מר בלפור חקק. אחר כך נפגשתי עימו בביתי בתל אביב.
קילגור, 67, עורך דין במקצועו, הוא אדם מרשים, חיוני ומתנסח ברהיטות. במסגרת תפקידו ביקר בשמונים ארצות אך לישראל הגיע כאדם פרטי ובלתי תלוי כדי לספר על דוח "קציר הדמים". קילגור, יחד עם דיוויד מאטס, עורך דין המתמחה בזכויות אדם בינלאומיות, נתבקשו ב-2006 על-ידי הקואליציה לחקירת "פאלון גונג" לחקור האשמות של קציר איברים בכפייה המתבצעת לכאורה על-ידי הרשויות הרשמיות בסין בפעילי הפאלון גונג, בעודם בחיים. לטענתה, מטרת קציר האיברים היא אספקת איברים להשתלות לצורך עשיית כסף כמקור מימון למוסדות הרשמיים של סין ולצבא. בתום החקירה ב-2007 חיברו הללו דוח חמור ביותר המאשר את ההאשמות ומדבר על כך שסין מבצעת לכאורה פשע נגד האנושות ומכיל המלצות להטיל סנקציות על כל הגורמים המעורבים.
לטענת קילגור החקירה נתקלה בקשיים מכיוון שהיא מבוססת על הוכחות נסיבתיות: פעילי הפאלון גונג מומתים במהלך הניתוח או מיד לאחריו. איש לא נותר בחיים כדי להעיד ואף אין עדויות ישירות על מעשי הזוועה מפי הצוות הרפואי. לא ניתן גם לבצע ביופסיה בגופות מאחר והן נשרפות.
מכאן הבעייתיות ביחסה של התקשורת העולמית ואף כאן בארץ לנושא. קילגור רומז שיתכן שההתעלמות מהנושא נובעת בשל אינטרסים עולמיים כלכליים ופוליטיים.
דוח קילגור מתבסס על הקלטות של שיחות טלפון מאומתות עם אנשי צוות ההשתלות בבתי החולים המכילות הודאות שפעילי ה"פאלון גונג" אכן משמשים מקורות להשתלת איברים. אשתו של מנתח העידה שבעלה הוציא באופן אישי קרניות מכ-2,000 אסירי "פאלון גונג" שלא שרדו מכיוון שמנתחים אחרים הוציאו מגופותיהם איברים חיוניים אחרים וגופותיהם נשרפו. נשיא הפרלמנט האירופי אדוארד מקמילן סקוט שערך אף הוא חקירה באתו נושא, ראיין בסין שני עדים שטענו שהכירו אנשים שנשלחו למחנות המיועדים לקצירת איברים ואף ראו במו עיניהם את הגופות החלולות במקומות בגוף מהם הוצאו האיברים.
החשדות הללו, ואפילו הם מתבססים בינתיים רק על הוכחות נסיבתיות, לא יכולים שלא לעורר את זיכרוננו בדבר חוסר האמון ואדישותו של העולם לקיומם של מחנות ההשמדה בתקופת מלחמת העולם השנייה ובדבר חלקם של אנשי רפואה נאציים בעינויים ובהמתה של אנשים חפים מפשע שישמשו מאגר אנושי לניסיונות "מדעיים".
על כן, דווקא בישראל, אסור לתקשורת להחריש. צריך להמשיך לחקור ולשבור את קשר השתיקה.
