כשאין מה לומר לציבור, נעזרים במומחים האולטימטיביים הממלאים זמן אוויר כדי להצדיק את הקיום. כשיצר המציצנות גובר על השכל, מפרסמים תמונות ענק המרוחות בדפי העיתונים ותחתן כתוביות שבינן לבין המציאות אין ולא כלום. כשגלי האתר פתוחים לכל ברנש ולכל פרשן, אין תמה שה"סימפוניה" הנשמעת איננה יותר מבליל של צלילים צורמים. כך מנסים לצרוב את דעת הקהל, להשפיע עליו ולטמטם אותו בסיסמאות המזכירות משטרים אפלים. שוב ושוב אותו קטע מן העבר הרחוק, שוב ושוב אותה פרשנות במשך שעות וספקולציות המתבררות כעבור זמן מה כבדיות. אך, בינינו, מה זה חשוב. העיקר ההשתתפות בסיפור האיוולת.
ראש הממשלה וצוותו נהגו בשום שכל כאשר הסכימו ל"עסקה" של קבלת אות חיים תמורת האסירות ששוחררו. לפני כל מהלך משמעותי, חשוב היה לדעת שגלעד בחיים. כותב שורות אלה מתח ביקורת קשה נגד ראש הממשלה, שר הביטחון ומצוותיהם כאשר היה מקום לעשות זאת. כשהדברים מתנהלים בצורה הגיונית ועניינית וגם שומרים על הפרמטרים של ביטחון לאומי, אין להתעלם מכך אלא להפך: יש לברך על כך.
מומחים לרגע המבקשים לזכות בעוד כותרת מוכנים למכור את יוקרתם עבור אמירות בלתי אחראיות. איך הגיעו אותם מומחים לתובנות העמוקות על מצבו של גלעד שליט רק מצפייה בת פחות משלוש דקות? הייתכן שהרופאים המצוטטים הם בעלי מיומנויות על - טבעיות? האם יתכן שמצב קליני ופיזיולוגי ניתן לאבחן באמצעות צפייה בקלטת המדוברת? לפי מיטב הבנתו של אדם סביר, התשובה שלילית.
אחרי הרופאים באו הפסיכולוגים, מומחים לשפת הגוף וקוראים בקפה או בתה והביעו את דעתם המלומדת. מי אמר שאנו לא עם של חכמים! כל אלה אינם אלא דברי הבל וגסות רוח ומוטב להימנע מהם. לקלטת חשיבות עליונה בעצם העובדה שגלעד חי. את מצבו הבריאותי נדע רק כשישוחרר וייבדק על-ידי המומחים. כל השאר הן ספקולציות נבזיות.
אלה אשר מתנגדים ל"מחיר" שישראל נדרשת לשלם מנסים לקדם את האג'נדה שלהם באמצעות טיעונים שונים. אינני מבקש להתייחס לכל אמירותיהם אלא לאחת שנקלטה היטב בציבוריות הישראלית והיא שקר וכזב: אסור לנהל מו"מ עם שוביו של שליט פן יתפרש הדבר כהכרה בחמאס, ודאי לא לשלם את המחיר שהם דורשים כדי לחזק את טיעוניהם, המתנגדים אינם שוכחים להזכיר שארה"ב אינה מנהלת מו"מ לשחרור שבויים וזו מדיניות ברזל.
אין שקר גדול מכך. ארה"ב ניהלה ועוד איך משאים ומתנים כדי לשחרר את בני הערובה שלהם, אפילו בהזדמנויות שונות. משא-ומתן אינו חייב להיות ישיר אלא באמצעות מדינה שלישית או מתווכים אמינים. כך, באמצאות האלג'ירים, ארה"ב ניהלה מו"מ עם אירן על שחרור בני הערובה בשנת 1980. גם בני הערובה האמריקנים בלבנון שהוחזקו על-ידי חיזבאללה שוחררו כתוצאה ממו"מ עם הארגון המוקצה. וישנן עוד דוגמאות. גם בריטניה וגם צרפת ניהלו משא-ומתן על מדינות וגורמים טרוריסטיים, בין אם בעקיפין ובין אם במישרין, ובלבד שאזרחיהם ישוחררו. אי לכך, ראוי להפסיק את המנטרה השקרית הזו שלעולם אין מנהלים מו"מ עם טרוריסטים או שובים. יתרה מזו; בכל שנותיה של ישראל היו גם היו משאים ומתנים לשחרור חטופים, בין שהם בחיים ובין שאינם בחיים. אין טעם לחזור על כל הדוגמאות . הן רשומות בדפי ההיסטוריה באותיות קידוש לבנה.
גם המנטרה הנוספת, פרי הקופירייטרים המתנגדים לכל עסקה הכוללת שחרור מחבלים, לפיה ההרתעה הישראלית תיפגע, אין לה על מה לסמוך. ההרתעה הישראלית חייבת לפעול למניעת כל אפשרות של חטיפת חייל, ומאידך על שלטונות צה"ל לדאוג שחיילים באמת יעשו הכול כדי לא לפול בשבי.
הויכוח הציבורי לגיטימי לחלוטין. החברה הישראלית היא חברה מגויסת על-פי חוק. שליט לא בחר בשירות הצבאי, עם כל המשתמע מכך. לכן, מותר לחברה לדון בנושא ולהתווכח. תפקיד המנהיגים הוא להכריע על-פי מיטב הבנתם את ההשלכות הביטחוניות. גיוסם של שקרים למטרות כאלה ואחרות והתגייסות עיתונאים שאמורים להיות אובייקטיביים, זהו מעשה פסול.
