נרדמו בשמירה הביקורת הציבורית שנמתחה נגד האשָמה הקולקטיבית של שב"ס, שלא מנע את התאבדותם של שני האסירים המתוקשרים, דודו טופז ואסף גולדרינג, אינה מוצדקת. ראוי להבחין בין פשעיהם החמורים של השניים, ניסיון לרצח ורצח, לבין הכֶּשֶׁל הניהולי של שב"ס, שאינו נוגע רק ספציפית לשני אסירים אלה, אלא לעובדה שבאיזשהו מקום הסוהרים נרדמו בשמירה, או שהנהלים אינם חמורים דיים כדי למנוע התאבדותם של אסירים בכלל ולהבטיח את ההגנה עליהם (למרות שפושעים כבדים אינם ראויים לכך). יתר על כן, כשלים ניהוליים, המתגלים בתחום השמירה, עלולים להתגלות כחמורים ביותר ולאפשר בריחת אסירים בכלל, ובכללם אסירים מסוכנים. לכן הביקורת נגד שב"ס היא על עצם התפקוד הלקוי, שעלול להתבטא בכל תחומי השמירה, ולסכן לא רק את חיי האסירים אלא את חיי האזרחים התמימים החפים מפשע. האֵמון בשב"ס, ככלב השמירה של הסדר הציבורי, עלול בדרך זאת להיסדק ואף להיפגע קשות. השאלה הקלאסית היא - מי ישמור על השומרים?
תרגיל פרסומי הביקורים בחוות החקלאיות האורגניות, המוצעים בחול המועד לקהל הרחב, יכולים בהחלט להיות אטרקציה מעניינת. עם זאת, לא סוד הוא שהביקורים החופשיים, חינם אין כסף, אינם נובעים ממניעים פילנתרופיים. הם חלק בלתי נפרד מאסטרטגיה שיווקית, שנועדה למשוך קונים לתוצרת האורגנית ולהרחיב את תפוצתה. נותר רק לקוות, כי הגדלת היקף המכירות של המוצרים האורגניים תביא להוזלתם המשמעותית, כך שמחיריהם יהיו שווים לכל כיס. ואולי הביקורים חינם, שנועדו להעלות את המוּדעוּת הציבורית למזון האורגני בשילוב הוזלתו, יביאו להפיכתו למוצר עממי בשוק, שנמכר לכל דורש? כדאי שהבעלים יחשבו על כך לתועלתם ולתועלת הציבור.
לא לגיור המוני הצעה לגיור המוני, כתשובה לעימות הדתי בין ישראל לפלשתינים, בטעות יסודה. דומני כי בניגוד לדימוי גיור המוני לא רק שלא יפתור את הבעיה, אלא אף יעמיק אותה. דווקא אם נניח שאכן המלחמה הפלשתינית נגד ישראל היא מלחמה דתית ולא צבאית ביסודה, הרי יש צורך כתשובת נגד ביהדות גדולה וחזקה. לא סוד הוא כי גיור המוני הוא גיור פיקטיבי, ולא גיור אמיתי על-פי ההלכה היהודית. דינה כדין העלייה הרוסית הגויית, והיא עלולה בסופו של דבר להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, כשאיפת האויב, במקום למדינה יהודית. הדרך להתמודדות עם המלחמה האיסלאמית נגד ישראל, היא הגדלת האוכלוסיה היהודית, באמצעות ריבוי טבעי והגברת קליטת העלייה במדינה. ובא לציון גואל.
ז'אנר ספרותי עם כל הכבוד לטרנד החדש של מדרשי נשים, הרווח לאחרונה, מן הראוי להעמיד אותם במקומם הנכון. מדרשי נשים יכולים להיות בקונצנזוס הציבורי, כל עוד הם נתפסים כטקסטים ספרותיים בלבד, אך לא כטקסטים דתיים. כז'אנר ספרותי, ממלאים המדרשים גם פונקציה חברתית ופסיכולוגית ממדרגה ראשונה, בשמשם כלי התמודדות עם סוגיות מעמד האישה מהזווית המקראית, וביטוי מובהק להן. אולם בשום פנים ואופן אין להעמיד מדרשים אלה כטקסטים דתיים, שנכתבו על-ידי נשים - מתוך מגמה פמיניסטית שוויונית - במקביל למדרשי חז"ל, שנכתבו על-ידי גברים. מדרשי חז"ל, שנמסרו במסורת מהר סיני, נכתבו ברוח הקודש. לכן יש להם מעמד של קדושה. זאת בניגוד למדרשי הנשים, שנכתבו כיד הדמיון הטובה השוֹרה על הנשים היוצרות, ומשוללות אפוא כל סממן מקוּדש. בהיעדר התייחסות מתאימה, האם נהיה, חלילה, צפויים עוד מעט גם לשיכתוב התנ"ך מחדש על-ידי נשים, רק משום שנכתב על-ידי גברים? די לחוצפה ולזילות המקורות!
צימרים למבקרים לקראת שבתות וחגים מוצף הכותל במבקרים רבים מכל רחבי הארץ. לא כולם ידם משגת ללון בבתי מלון, או לשכור חדרים ברובע היהודי במחירים אסטרונומיים. האם לא הגיעה השעה להקים אכסניות או צימרים למבקרים במחירים מוזלים, בסיבסוד משרד השיכון והעירייה, בדומה לאכסניה הקיימת ברחבת קבר רבי שמעון בר יוחאי? ואולי יקום הנדיב שיָרים את הכפפה?
צניעות לא תזיק הכותל המערבי הוא בראש ובראשונה אתר דתי מקודש, שריד בית מקדשנו, המזוהה במובן זה כאתר לאומי. העובדה שמתקיימים צילומי דוגמניות חשופות על-רקע הכותל אפוא אומרת דרשני. היעלה על הדעת לצלם בחורה בהופעה בלתי צנועה ברחבת בית הכנסת, חלילה? במה שונה אפוא הכותל, שהוא בית התפילה הקדוש ביותר לעם היהודי? קצת רגש כבוד למקום בוודאי לא יזיק, לפחות כמו חליצת הנעליים במסגד וביקור בכנסייה, להבדיל. נקודה למחשבה.
מדד הסוכה ראוי לברך על התופעה, כי מדי שנה בחג הסוכות מתרבות הסוכות הצמודות לבתי קפה ולמסעדות. מספר הסוכות, הגדֵל בהתמדה, מצביע על הדרישה אליהן מצד הציבור הרחב. בדומה לגידול במספר המסעדות הכשרות, כך גם הגידול בסוכות מלמד, שהציבור נעשה מוּדע יותר ליהדותו מאשר בעבר. קצת אידישקייט כבר אמרנו?
מועדים לשמחה!
