מרבית הציבור אינו מודע לכך כי כספים המופרשים במסגרת הסדרי פוליסות כגון קופות גמל, ביטוחי חיים ומנהלים, קרנות פנסיה, וקרנות השתלמות, אינם מהווים חלק מעזבונו של אדם שנפטר ואינם מחולקים לאחר מותו של אדם בהתאם לחוק הירושה או בהתאם לצוואת המנוח.
הכספים שצבר מנוח בפוליסות על שמו, יועברו רק למי שרשום כנהנה או כמוטב בפוליסה הספציפית וכפופים לתקנון של אותה הפוליסה.
ג' היה נשוי במשך עשרים שנה לאילנה, זאת עד שהצדדים נפרדו וג' עבר להתגורר עם ידועה בציבור. ג' אומנם הותיר צוואה שבו הוא מצווה את כל רכושו לידועתו בציבור ואולם, לאחר מותו של ג', התברר כי "שכח" לשנות מוטבים של חלק מהזכויות הפנסיוניות שצבר במהלך עבודתו ואף כספי ביטוח חיים שהיו רשומים על שמו. באופן זה הכספים היו אמורים להיות מועברים לאשתו הראשונה והפורמאלית של ג'. העניין היה נשוא מחלוקת רצינית שהתעוררה בבית המשפט ואולם לידועה בציבור לא עזר דבר ובכספי הביטוח והפנסיה זכתה לבסוף האישה החוקית.
חוסר המודעות של הציבור למעמד המשפטי של הכספים הנצברים בפוליסות, ולעובדת אי-היותן חלק מעזבונו של המוריש, גורמת לעתים קרובות לטעויות רבות ובלתי מכוונות, כאשר אדם רושם צוואה ליורשיו וסבור כי בכך למעשה חילק את כל רכושו לפי רצונו, אך שכח כי בעת פתיחת הפוליסות שבבעלותו רשם נהנה אחר לכספים אלה. במצב דברים זה הנהנים הרשומים בפוליסות גוברים על ההוראות הכלליות של הצוואה ועל הוראות חוק הירושה, ובכך למעשה תיפגע המטרה של קיום רצון המת".
בעיות מסוג זה, נפוצות במקרים בהם, לדוגמה, אדם פתח פוליסה בטרם נישואיו ובטרם נולדו לו ילדיו, ורשם כמוטבים בפוליסה את הוריו או קרובי משפחה אחרים. למרות שעל-פי הדין בעת פטירת האדם אמורים אשתו וילדיו לרשת אותו, הרי שאם מרבית כספו מצוי בפוליסה, מי שיירש אותו בפועל הוא רק הנהנה הרשום בפוליסה.
מצב משפטי זה מנוצל לא פעם לרעה על-ידי גורמים אשר מודעים לכך שאין להם זכות לרשת אדם מסוים, ומעוניינים "להבריח" כספים השייכים לעזבונו של האדם לטובת אינטרסים שלהם. לשם כך, הם לוחצים על המוריש, או משכנעים אותו בדרך אחרת, להפקיד את כספו בפוליסה אשר הם רשומים כמוטבים בה, ובכך למעשה עוקפים את דיני הירושה והופכים ליורשים בפועל של עזבונו.
משמעות הפקדת כספו של מנוח בפוליסה אשר בה מצוינים מוטבים שאינם היורשים, מונעת למעשה מהיורשים לעשות שימוש בהגנות המשפטיות שמעמיד להם חוק הירושה כדי להגן על זכותם בעזבון. לדוגמא, הואיל ופוליסה איננה צוואה במהותה, הרי שלא ניתן לדרוש ביטולה מחמת אותן עילות המאפשרות ביטול של צוואה, כגון טענות על הפעלת לחץ בלתי הוגן או השפעה בלתי הוגנת על המנוח, או למשל טענות בדבר תלות מוחלטת של המנוח ביורשים, או טענות בדבר אי-הבנה של משמעות הצוואה.
בחוק הירושה קיימת הוראה חשובה הקובעת כי צוואה שהנהנים ממנה היו מעורבים בעריכתה, הינה צוואה מבוטלת. אלא שהוראה זו איננה חלה על פוליסות, וכך יוצא שמעורבותו של המוטב ברישום שמו בפוליסה, ואף הפעלת השפעתו ולחץ מצדו על בעל הפוליסה, אינם מהווים עילה לבטלות רישומו כמוטב בפוליסה.
סוגייה בעייתית נוספת, עולה כאשר המנוח נותן הוראות סותרות לגבי הכספים המצויים בפוליסות על שמו. למשל, כאשר המנוח רושם נהנים מסוימים בפוליסה על שמו, ואולם בצוואתו הוא מציין במפורש כי הנהנים בכספי אותה הפוליסה יהיו יורשים אחרים, ואינו מדווח לחברה המחזיקה בפוליסה על שינוי המוטבים בזכויותיו.
בחוק הירושה ובתקנוני הפוליסות השונות, קיימות פרצות רבות, אשר עלולות לגרום לפגיעה בכיבוד רצונו של המוריש. בכדי למנוע סכסוכים ואי-ודאות בין יורשיו של אדם, חשוב מאוד כי בעת עריכתה של צוואה יבדוק המוריש באופן מדוקדק גם את מצבן של הפוליסות השונות על שמו, וידאג כי לא תהיינה סתירות בין נוסח הצוואה שרשם לבין פרטי המוטבים בפוליסות שעל שמו.
מי שמתעתד להוריש כספו ורכושו, צריך לבדוק מדי פעם בפעם את זהויות המוטבים בכל הפוליסות העומדות לרשותו, ולוודא כי הן אכן תואמות את רצונו האמיתי.
