משרד החוץ הישראלי מתחיל להבין כי לא צריך לפתור עכשיו את סוגיות הליבה הבלתי פתורות בעליל ביחסי ישראל מול כנופיות הטרור הפלשתיניות, ואפשר להשאירן כך סתם, תלויות באוויר ללא שום פתרון, גם ללא כל תמיכה ועידוד הפוגע במדינת ישראל ובכיסה העמוק, וכהגדרת השמאל הקיצוני בישראל -
"ללא אופק מדיני".
כלומר, בפעם הראשונה מתגבשת במשרד החוץ הישראלי מדיניות של לא לשלום, לא עכשיו וככל שניתן לצפות בראייה לדור הבא, גם לא אחר כך. למעשה, היה מודל כזה שהוכיח את עצמו כיעיל והוא התקיים עשרות שנים ביחסי ירדן וישראל, ויש מודל כזה כיום והוא - ביחסי ישראל וסוריה. אין שם שלום, לא צריך שם שלום, שלום עם סוריה יועיל לסוריה אך יזיק לישראל לא רק מבחינה צבאית ומדינית, אלא גם מבחינה כלכלית ותרבותית.
מה שנכתב כאן בעשרות מאמרים, במשך שנים, מתחיל לחלחל לאנשים חושבים במשרד החוץ, וכך צריך שיהיה.
עכשיו צריך להסתגל לקו החדש:
המצב הסטטי, המאוזן, השפוי - אינו כולל בחובו מזרח תיכון חדש, ואין בו שום הזיות וחלומות על שלום. טרם גר זאב עם כבש, כי הכבש - כל מעייני רוחו נתונים לטרור.
המטרה ממש אינה שלום, אלא מדינה אחת לפחות, שתהיה בטוחה לעם היהודי ביטחון מלא, עם יתרונות צבאיים, כלכליים, תרבותיים, מוסריים, על פני כל שכנותיה. במדינה זו יש מיעוטים שמן הסתם נהנים ממנה ומקבלים בצדק ובדין דברים שאינם במדינות ערב, כי הם שווים בזכויות ובחובות. אל שוויון זה צריך לשאוף וחובה להגיע. אך שלום עם כנופיות טרור ו/או עם מדינות שבהן מתחולל שלטון עריצות והן מעודדות טרור בשתיקה, בקריצה ובתמיכה - מיותר ומזיק, והתעסקות בכך הינה השחתת משאבים על חשבון משלם המיסים הישראלי.
כאן המקום לתת קרדיט ל
אביגדור ליברמן, שר החוץ, שאיני נמנה על אוהדיו בגלל נטייתו שמאלה בכמה תחומים חשובים ובהם ויתור על אום אל-פחם, למשל (שלא לדבר על ערים חשובות (לי) יותר). הקרדיט מגיע במלואו לשר החוץ.
ברור כי משרד החוץ בראשות
שמעון פרס לא היה יכול להגיע למסקנות מסוג זה, והיה מנוע ערכית מלחשוב בכיוון יצירתי זה. אצל ליברמן - חשיבה כזו היא טבעית עבורו, ונובעת מהאג'נדה הפוליטית שלו, ממש כמו מזרח תיכון חדש אצל פרס.
אחד (שהיה שר חוץ) - הוזה, ואחד (שר החוץ כיום) - שפוי עם רגליים מוצקות על הקרקע.
אכן, מי שהולעט במשך עשרות שנים בשירי שלום, אפילו מקולן של להקות צבאיות שנמצאות במסגרת אשר עיסוקה ממש אינו שלום - אלא להפך, מי ששטפו לו את המוח והבטיחו לו בכל תחנת שידור ומרקע - יונה עם עלה של זית, אינסטינקטיבית עלול להתקומם בכל נימי נפשו נגד הרעיון הבסיסי, הפשוט, המתבקש, ההכרחי, של משרד החוץ.
כך הוא הדבר - למרות המציאות סביב, למרות מה שאומרים ראשי מדינות עוינות וארגוני טרור, ולמרות מה שהם עושים.