נשיא ארצות הברית חוסיין - חובר לערפאת, בקבלת פרס נובל לשלום;
זה חרחר מלחמה כמקצוע, וזה לא בדיוק מבין לאן לזרום, ומצוי על סף גרימת מלחמות עקב טיפולו הסלחני בעמיתיו מאירן ועקב עידוד לטרור, שהוא פועל יוצא ממדיניותו במזרח התיכון והימנעותו מלגרום להפסקת פעילות הטרור של הכנופיות סביב ישראל, או לכל הפחות לא להתערב בנושא ולהשאיר לממשלת ישראל לטפל בבעיות בעצמה.
אחרי שחזינו בהענקת פרס נובל לשלום לגדול הטרוריסטים שהיו בין החיים בעת הענקת הפרס היוקרתי, לא נפלנו מהכיסא כאשר נודע לנו כי גם חוסיין בזוכים.
לגופו של עניין - מה בדיוק עשה חוסיין למען השלום? כלום.
ומהם הישגיו בתחום? אפס תוצאות.
והאם הוא שקד, לכל הפחות, בהעלאת רעיונות בנושא השלום באמצעות מחקר אקדמי או פרסום ספר תורם בתחום? ככל שידוע - לא.
אלא שאירופה מתרפסת בפני הערבים ותומכיהם, ומתחנפת בפני מבקשי רעתה; מאפשרת חופש פעולה של טרוריסטים ותומכיהם משטחה, ולמעשה מנהיגי אירופה רובם הם תומכי כנופיות הטרור במזרח התיכון, ומדובר לא רק בתמיכה רעיונית אלא גם במתן במות וחופש פעילות ובתמיכה כספית.
זו אירופה שהעניקה לברק חוסיין אובמה פרס נובל לשלום, בלי לבדוק איך בדיוק מגיעים לשלום במצב בו לא נלחמים בפועל, ובנשק, נגד אירן המתגרענת כדי למנוע הפקדת נשק קטלני בידי טרוריסטים ומכחישי שואה, ובלי לבדוק איך בדיוק מסתדר לחץ כבד על המדיניות השפויה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, כדי לכופפה אל מתחת למטרייה של ארגוני טרור והמדינות התומכות בארגונים אלה.
הלזה ייקרא שלום?!
אך כאמור, לאחר שערפאת קיבל, אז גם לחוסיין מגיע.
נתינת פרס נובל לשלום לנשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה, היא התרסה כלפי העולם הנאור, וזילות הפרס. הקריטריונים של הענקת הפרס - עוותו, וחדרו לתוכם שיקולים זרים. האירוע הזה מעיב על הענקת פרסי נובל במדעים ובספרות, שמא גם שם יש שיקולים זרים. הצ'ק בערכו לא פוחת, אך הערך האקדמי של הפרס מצוי בחילוקי דעות וניצבים מולו סימני שאלה הטעונים הסברים. להלן רשימה חלקית של אישים בתרמו לשלום יותר מברק חוסיין אובמה, אך בגלל היעדר קשרים הם לא מקבלים לא םרס ולא צ'ק: יוסי שריד, שולמית אלוני, מירי אלוני, להקת הנח"ל, צה"ל וכותב שורות אלו.