בליל ה-10 בנובמבר 2002 חדרה חוליית מחבלים לקיבוץ מצר ופתחה באש לעבר קבוצת חברים בכניסה לחדר האוכל. גבר ואישה נהרגו במקום. משם פנו המחבלים לבית מגורים, שבו ישנו אם ושני ילדיה בני ארבע וחמש. השלושה נורו למוות במיטתם. היה זה פגוע מזוויע נוסף בשרשרת פיגועים שבוצעו על-ידי תשתיות פח"ע מאיו"ש.
הקלות הבלתי-נסבלת של ה"חדירה" מתחום הרשות הפלשתינית לישובי ישראל גרמה ללחץ ציבורי כבד על הממשלה לייצר פיתרון מכל סוג כדי לעצור את הטרור המשתולל. צה"ל, השב"כ והמשטרה הפעילו את מכלול האמצעים המבצעיים והמודיעיניים ולמרות ההשקעה וההקרבה גל הטרור לא פסק.
בשנים 2002-1993 נפלו כ-300 קורבנות ישראלים במתקפות הטרור הפלשתיני.
באפריל 2002 החליטה ממשלת ישראל על הקמת גדר הפרדה ביטחונית. במהלך הבניה של הגדר עתרו מתנגדי הגדר מארגוני השמאל ותושבי הכפרים הסמוכים נגד בניית הגדר ולקביעת בית-דין גבוה לצדק (בג"צ) הוסט התוואי במקומות שונים. בג"צ גם קבע בפסיקה תקדימית, שהגדר היא חוקית ונועדה למטרות הגנה. בג"צ אף את פסיקתו של בית הדין (ביה"ד) הבינלאומי לצדק בהאג, שחווה את דעתו כי "חומת ההפרדה מנוגדת למשפט הבינלאומי, יש להפסיק את בנייתה ולפרק את חלקיה", זאת תוך התעלמות מוחלטת מייעודה הביטחוני וממאות הנרצחים, שהביאו בסיכומו של דבר ומחוסר ברירה להחלטת הממשלה להקים את גדר הביטחון.
פרקליטות המדינה בהוראת בג"צ שיגרה לביה"ד הבינלאומי בהאג מסמך, שבו היא מגדירה את החלטתה כ"לא רלוונטית". הפרקליטות מנמקת את דחיית חוות הדעת של הביה"ד בחוסר התייחסות לעמדה הישראלית. לדחייה טוטלית זו הצטרף גם בית הנבחרים האמריקני, שהעביר החלטה המגנה את פסיקת ביה"ד בהאג והמגדירה פסיקה זו כלא-לגיטימית. כן מביעה החלטת הקונגרס תמיכה והכרה בזכותה של ישראל להמשיך ולהשלים את הקמת גדר הביטחון.
למרות המטריה המשפטית של החוק הישראלי, החלו ארגוני השמאל בסיוע תנועות ביזאריות של אנרכיסטים ו"פעילים" פנאטיים שונים מחו"ל לחבל בבניית הגדר בפעילות אלימה ומתמשכת. הזירה העיקרית מוקמה סמוך לכפרים בילעין וניעלין מצפון למכבים-רעות.
מדי יום שישי מתאספת קואליציה של מחבלי הגדר ובהתרסה מוחלטת מול האינטרס הציבורי והאינטרס של המדינה – עושים כמיטב יכולתם לחבל בתשתית גדר הביטחון ובהליך הקמתה. קבוצה ונדאלית זו, שמצהירה על אידיאולוגיה אנרכיסטית מעמידה עצמה מעל לחוק ומעל לאינטרס הציבורי המעניין אותה כקליפת השום. והנה, ראו זה פלא, מוצבת כנגדם תגובה רופסת של כוחות הביטחון אשר במקום לבצע את הפעולה המזערית הנדרשת – מעצר והעמדה לדין של כל פורעי החוק, נגררים למעין שיתוף-פעולה ושמירה על כללי משחק. הם מאפשרים למחבלים להמשיך ולהתפרע מדי יום שישי, לייצר את ההד התקשורתי שהם חפצים בו ולשלם על כך מחיר סמלי של מעצר מדגמי וטבילה לפרקים בענן של גז מדמיע. אפילו צל צילה של נחישות למיגור מופע האימים של השמאל הקיצוני לא נראה באופק.
התמונות שנראות בטלוויזיה של מחבלים שגוזרים במספרי תיל את הגדר ושל רכבי ביטחון שסופגים מטר אבנים הן תמונות בלתי נסבלות. המסר שמועבר לפורעי החוק הוא ברור והסלמת תגובתם של העבריינים הינה פועל יוצא של המסר הזה. הנזק שנגרם למדינה הינו מהותי. גם ביטחוני וגם תדמיתי, אך המשחק בחתול ועכבר מתנהל באין מפריע ועל-פי הכללים שמכתיבים האנרכיסטים.
גדר ההפרדה על מורכבותה והשלכותיה הינה בראש ובראשונה אמצעי אבטחה מרכזי של אזרחי המדינה. גדר זו בלמה את טרור המתאבדים ובכך מנעה את רציחתם של תושבים רבים. כל פגיעה בגדר הזאת חייבת להיחשב כפגיעה בבטחון המדינה וכל הפוגע בגדר צריך להיחשב כמשתף פעולה עם הטרור. מיצוי הדין עם מחבלי הגדר הינה חובתם העליונה של הממשלה,מערכת הביטחון ומערכת המשפט כלפי אזרחיהם ולכן על הגורמים האלה לפעול בכל הכלים והאמצעים שלרשותם כדי לשרש את התופעה הזאת.
תפקידה של מערכת המשפט במצב שנוצר הינו כפול. ראשית לאפשר לגורמי האכיפה לבצע את המעצרים של פורעי החוק ולמנוע כניסה לארץ של משת"פי טרור (תופעה חסרת תקדים ובלתי נסבלת בכל קנה מידה),לעצור אותם בכניסת לארץ ולשגרם אחר כבוד לארצות המוצא ושנית להשית עונשי מאסר כבדים על כל עבריין שייתפס בזמן פגיעה בגדר או פגיעה באנשי הביטחון.
כשמערכת המשפט תמלא את חובתה ותפעל על-פי סדר עדיפות כמתחייב כלפי אזרחי המדינה יצליחו החיילים והשוטרים למגר את תופעת מחבלי הגדר, תופעה מסוכנת ובלתי נסבלת.
