מה הקשר שבין ברק אובמה ליגאל אלון ז"ל? בימים טרופים אלה, כשמזכירים את יגאל אלון חייבים להסביר בקצרה מי היה האיש. הוא היה מפקד הפלמ"ח, מבכירי המפקדים במלחמת השחרור ולאחר-מכן מבכירי מנהיגיה של מפלגת העבודה בגלגוליה השונים. רבים ראו בו מומחה לענייני ביטחון ומתחרהו של משה דיין על כהונת שר הביטחון. בתפקידו האחרון בממשלת ישראל כיהן כשר החינוך והתרבות.
ללהקת "הגשש החיוור" - אני מקווה שאין צורך להסביר מי הייתה זו - היה מערכון, שבו נאמר בערך כך:
"
גשש א' - צריך למנות את יגאל אלון לתפקיד שר המלחמה.
גשש ב' - מה פתאום יגאל אלון שר המלחמה?
גשש א' - זה פשוט. יגאל אלון הוא שר החינוך?
גשש ב' - כן.
גשש א' - נו, וחינוך יש?
גשש ב' - לא.
גשש א' - אז אם ימנו את יגאל אלון להיות שר המלחמה, לא תהיה מלחמה".
מערכון חביב זה היה הדבר הראשון שנזכרתי בו, כששמעתי כי מובארק חוסיין אובמה, זהו שמו המלא,
זכה בפרס נובל לשלום. האיש מכהן 9 חודשים בלבד כנשיא ארה"ב, ולפני כן לא היה אלא סנאטור אלמוני למדי מאילינוי וחסר רקע ניהולי, מדיני או ביצועי כלשהו.
המועד האחרון להגשת שמות המועמדים לוועדת פרס נובל לשלום היה בפברואר 2009, כלומר שבועות ספורים לאחר השבעת אובמה ביום 4 בינואר. מישהו, שטרם נודעה זהותו, מיהר איפוא להגיש את שמו כמועמד, בטרם הספיק לברר אפילו היכן חדרי השירותים בבית הלבן (אני חושד בדמויות יהודיות הקשורות לאובמה, אך ייתכן שזהו חשד בכשרים).
מחדלי אובמה משהו מוזר מאוד קרה כאן. אובמה לא השיג עדיין הישג כלשהו בכהונתו, ולכל היותר החל בתחומים שונים במהלכים, שרק כעבור שנים נוכל לדעת האם היו מוצלחים והביאו בשורה טובה לעולם או שמא היו תחילתם של תהליכים הרסניים. כך, למשל, התערבותו בשוק ההון של ארה"ב, שבו שפך יותר מ-3.5 טריליון דולרים למניעת המשבר, וייתכן שבכך הביא לבלימתו, אך ברור כי בכך גם שיעבד את הדורות הבאים של ארצו לחוב פנימי עצום. מה גם שאובמה לא הצליח, ואף לא דאג כראוי, לבלום את אחד משורשי המשבר, דהיינו הרווחים העצומים שגורפים לעצמם מנהלי החברות הפיננסיות, לרבות כאלו (כמו ענק הביטוח AIG) שמהלכיו של אובמה הצילו אותן מפשיטת רגל אדירה. אותם מנהלים חוזרים ומעניקים כעת לעצמם בונוסים גדולים, כבעיטה באחוריו של מיטיבם אובמה.
בתחום הפנימי השני, כוונתו לערוך רפורמה גדולה בביטוח הבריאות, לא הצליח אובמה עדיין לגבש סביבו רוב, ועדיין גדולים הסיכויים לכך שעל בעיה זו ישבור את מפרקתו הפוליטית.
בתחומי החוץ, שהם עניינו של פרס נובל לשלום, לא עשה אובמה עדיין דבר וחצי דבר, לבד מנאומים נמלצים והצהרות. הוא השפיל את עצמו ואת ארצו בבואו אל המלך הסעודי, שלפניו השתחווה. בנאומו בקהיר לא נרתע מהפצת סילופים וחצאי-אמיתות, כשדיבר על מספרם של מקבלי פרס נובל המוסלמים (בדיחה עלובה, כשזוכרים כי המספר זעום ואפסי ביחס למיליארד וחצי המוסלמים, לעומת השיעור העצום של מקבלי הפרס היהודים, מבין כ-13 מיליון יהודים בעולם); כשדיבר על תרומת האיסלאם לעולם, מאומה לבד ממלחמות, שנאה ורצח. מה גם שהציג את השואה כצידוק להקמתה של מדינת ישראל, ובכך תרם לתעמולת השקר הערבית, הנעזרת גם בלא-ערבים ואפילו ב"היסטוריונים חדשים" יהודים והמנסה לנתק כל קשר היסטורי בין היהודים ובין ארץ-ישראל.
גם במעורבות ארצו במבצעים צבאיים, בעירק ובאפגניסטן, טרם הצליח אובמה להשיג הישג כלשהו. מפקדי צבאו שם מחציפים נגדו פנים בפומבי, ובינתיים גדול החשש כי מעורבות ארה"ב באפגניסטן תהפוך את הארץ המפגרת והרצחנית ההיא לוייטנאם שנייה עבור ארה"ב. הגם שאובמה אינו הנשיא שהכניס את ארה"ב לשם, אין ספק כי עדיין לא נודע על הצלחה כלשהי שלו שם.
ניסיונותיו של אובמה להביא סגנון דיבור פייסני לעולם, הנחילו בינתיים לארצו ולו-עצמו השפלה ואכזבות בלבד. כתגובה לועגת, משפילה ומזלזלת לדיבורי הפייסנות הצ'מברלייניים שלו, הודיעה קוריאה הצפונית על ביטול הסכמתה להתפרק מתוכנית הפצצה האטומית שלה, ואובמה ממשיך גם כעת בהשמעת דיבורי פיוס לעברה. אירן, מקור דאגתו העיקרי כיום, השפילה אותו אף יותר, בשגרה מטח של טילים בליסטיים דווקא ביום העצמאות של ארה"ב ובהצהרות מנהיגיה הנוזפים בארה"ב ומדברים עליה ולעברה בגסות רבה.
לפני יותר משנה נודע ששירותי הביון של ארה"ב קבעו, כי אירן החליטה עוד ב-2003 לחדול ממאמציה לפיתוח נשק גרעיני. ואולם, רק לפני כשבועיים נאלץ אובמה להכיר פומבית במה שהוצג בתקשורת כתגלית מפתיעה, אך היה ידוע כל השנים, לבטח לביון הישראלי, שחלקו גדול בתגלית, דהיינו
קיומו של המתקן הגרעיני ליד העיר קום.
במסגרת ניסיונותיו להביא לעולם אווירה פייסנית ביטל אובמה פומבית את כוונת ארה"ב להציב סוללות טילים במדינות כמו פולין וצ'כיה, שנכללו בעבר בגוש הקומוניסטי של ברית המועצות, אך לאחר התמוטטות הקומוניזם העולמי הפכו לבעלות בריתה של ארה"ב ועז רצונן אף להצטרף לארגון נאטו. עדיין לא ברורה מהותה המלאה של ה"עסקה" בעניין זה, והיו בין חסידיו של
שמעון פרס שטענו כי היה זה הוא שהצליח להשיג הסכמה ל"עסקה סיבובית", שלפיה תוותר ארה"ב על הצבת הטילים במזרח אירופה, בתמורה להסכמת רוסיה (ואולי גם סין) להצטרף להטלת סנקציות על אירן ובעתיד אולי גם לנקיטת צעדים מעשיים נגדה, במטרה לאלצה לחדול מפיתוח הנשק הגרעיני.
"ביצים שלא נולדו" כל הדברים הללו הם כיום, לכל היותר, בבחינת "ביצים שלא נולדו", ועתידם והצלחתם לוטים בערפל כבד. רק העתיד יראה, האם בצעדיו אלה או בחלקם הצליח אובמה להביא לעולם שלום ופיוס, צמצום הנשק הגרעיני והפחתת השנאה, או שמא "הצליח" לשכנע את אלופי השנאה והרצח, במיוחד אלה מהעולם המוסלמי, כי לפניהם אוויל מוחלט. איש המנותק מהווייתו האמיתית של העולם, היודע לדבר גבוהה-גבוהה ולשכנע המונים בקסמו האישי ובכריזמה שלו, אשר מאחוריהם אין מאומה אלא ריקנות, חידלון ואי-יכולת.
בהעניקה את פרס נובל לשלום לאובמה, איש שטרם הראה אף שמץ של הצלחה פרט לניסיונות עקרים ליצור "אווירה והבטחות של שלום", חזרה ועדת הפרס הנורבגית על השגיאה הקשה ששגתה בהענקת פרס נובל לשלום לרבין, לפרס ולערפאת. גם הללו ידעו לדבר גבוהה-גבוהה, להבטיח כי יגורו זאבים עם כבשים, אך בתוך זמן קצר התברר כי הזאבים הערביים הביאו סכינים ארוכות למיטה הזוגית, ובתוך שנים מעטות שחטו כ-1,500 כבשים יהודיות.
כמו במערכון של הגשש החיוור, הצליחה ועדת פרס נובל לשלום, במנותה את אובמה לכהונת שר השלום, להבטיח כי לא יהיה שלום.
