לאחר שניסה לשכנע את הוועד האולימפי לערוך את האולימפיאדה הבאה בשיקאגו וכשל כישלון חרוץ,
ברק אובמה יכול לסמן עוד איקס ברשימה הארוכה של האיקסים.
נשיאות היא לא דבר פשוט, אבל הפצת סיסמאות דווקא כן. לפני יותר מתשעה חודשים פרסמתי מאמר על אופן התנהלותה של התקשורת האמריקנית ושיפוטה את המציאות, ובוודאי שאת הנשיא השחור הראשון שלה, שהצליח לעלות למעמד הזה בזכות תקוות רבות שהפיח בעמו, שנמצא עכשיו באחד מרגעי השפל הגדולים שלו: משבר כלכלי חריף ביותר המשמיד כל חלקה אמריקנית גאה, כמו תעשיית הרכב שהייתה לסמל הגאווה הגדול ביותר של ארצות הברית; משבר אינטרסים צבאי חריף מול הרוסים ועכשיו גם הפסד צורב לוועד האולימפי שהדיח את שיקאגו מלהיות המקום החם הבא שיארח את האולימפיאדה. חוץ מעניינים אלו, הקשורים קשר הדוק ליחסים הבינלאומיים, אובמה לא מצליח להעביר את רשימת המשימות שתכנן גם מבית, כמו ניעור מערכת הבריאות ובוודאי שאת הרפורמות בביטוח הרפואי כפי שהבטיח לפני היבחרו.
סיסמאות לחוד ומציאות לחוד אובמה מנסה להיות בסדר עם כולם. זו טעות קריטית. הוא מנסה להיות בסדר עם הזרם ההומניסטי כשהוא קורא להפסקת העינויים, הוא מנסה להיות בסדר עם השמרנים, עם הכלכלנים, הוא אפילו מנסה להיות בסדר עם האירנים במדיניות סלחנית מדי.
אין ספק שכוונותיו של הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית כנות ונכונות מאוד, אך על-מנת להצליח לשנות את מצבה של ארצות הברית יש צורך בהישגים, ומהר. תקופת הסלחנות של התקשורת הסתיימה כבר מזמן והוא חייב לייצר הישג משמעותי, כזה שיוכל למנף תקשורתית ולהרגיע את הקולות המאוכזבים מבית. הקולות הללו אגב, כבר לא נמצאים רק בראשם המודאג של יועצי התקשורת שלו. הם כבר מזמן עולים בקרב הציבור, ומי שדואגת להזכיר שתקופת הסלחנות הסתיימה היא התקשורת.
כפי הנראה כרגע, אובמה רחוק מהישג משמעותי בזירה הבינלאומית. מערכת הגנת הטילים האמריקנית, שתוכננה לעמוד על אדמת אירופה, קופלה, או לפחות קופלה תקשורתית - מה שהופך את הקיפול הזה לצורם; הישג של שלום בין ישראל לרשות הפלשתינית, או בין ישראל לסוריה בהתערבות אמריקנית, רחוק מלהתקיים והאולימפיאדה תיערך בדרום אמריקה, אפילו אחרי שזה נסע בעצמו לשכנע את הוועד, שלא קנה את הביקור הנשיאותי. גם בנושא האירני אובמה מייצר כישלונות לא ברורים וכרגע נדמה ש
אחמדינג'אד מעביר לו שיעור בחמקנות מדינית.
נשארו לאובמה שתי ברירות עיקריות על-מנת לשקם את ארצות הברית: הצלחה כבירה בזירה הפנימית או יציאה למלחמה. שתי האופציות הללו הן היחידות שתוכלנה לייצב את הכלכלה האמריקנית הקפיטליסטית ולהשיב את הכבוד האבוד. ואל תטעו, ארצות הברית של אמריקה היא מעצמה של כבוד. היא מעצמה שאמנם מאבדת אחיזה, אך בפירוש לא הייתי מספיד אותה כל כך מהר. האמריקנים לא פראיירים, גם לא מול סין שכרגע הופכת לבירת התעשיה העולמית בכל קנה מידה, ואובמה מבין את המצב ומנסה לפחות לייצב אותו. הרי בסך-הכל, הוא ירש מקודמו מצב לא פשוט כלל והוא טוען שיש לו את הכוח לשנות את זה.
כפי שזה נראה כרגע, אם אובמה לא יביא לשינוי של ממש אצל האירנים - כזה שיירשם לזכות המדיניות שלו - הוא יאלץ לטעון את מחסניות הצבא. אולם אחרי שזכה בפרס נובל לשלום, נראה שגם בזה הוא לא ממש יצליח...
