אני משוכנע שמרבית הקוראים היו מגרשים כל אדם אשר היה מתיישב בביתם ללא רשות, אפילו אם אביו או סביו של אותו אדם הם בני לאום אחר, והיו גרים בעבר באותו בית או על אותה קרקע, וברחו או גורשו שנים רבות קודם לכן. הם היו מגרשים ערבי, מגרשים יהודי, וגם מגרשים ילדים. יש כאלה שהיו עושים זאת בנחישות, יש כאלה שהיו עושים זאת ברגישות, ויש אחרים שהיו עושים זאת בקשיחות. עם זאת, נראה על פניו שבהיבט האישי שלנו שיקול הקניין, בייחוד אם מדובר בקניין ודאי לכאורה, גובר על השיקולים המוסריים לכאורה.
וכאשר מדינה מוצאת צורך נכון או שלא נכון לגרש, מיד קמים כל הצדקנים ורק דבר אחד מעניין אותם, כללי המוסר הסובייקטיביים שלהם ושל הסביבה האידיאולוגית שלהם.
השמאל הוא בעד גירוש המתיישבים, ועל כן אצלו רק גירוש של ערבים וילדי פועלים זרים הוא בלתי מוסרי. והימין הוא נגד גירוש המתיישבים, ולכן אצלו רק גירוש יהודים על ילדיהם הוא בלתי מוסרי.
ופתאום ראיתי אור בקצה המנהרה. יצחק מאיר, איש המפד"ל, מגן על ילדי הפועלים הזרים מפני גירוש? "יהודי לא מגרש ילדים"
הוא טוען ב-News1 הייתכן? זה הרי הורס לי את כל התיאוריה!! ואז קראתי קצת והתברר לי שיצחק מאיר היה חריג במפד"ל גם בעניין ההינתקות
ובפועל צידד בה, לפחות כתהליך של "אין ברירה", ופעל להישארות המפד"ל בממשלה, על-אף ההינתקות. האולטימטום למשאל עם לא היה מהלך מועיל. "זה היה ניסיון פוטש לעיני המצלמות, וגורמים פוליטיים שתעתעו זה בזה. הלחץ על אורלב יביא אולי לנפילת הממשלה ועצירת ההינתקות אך זו פוליטיקה של קזינו. אם מישהו חושב שעקרונית אסור להיות בממשלה שעוקרת ישובים - זה דבר אחר"......
אז אפילו הצדיק בסדום שלנו, המפדלני"ק המתנגד לגירוש ילדים זרים, תומך בפועל בגירוש ילדים יהודים.
להבנתי את עמדתו של יצחק מאיר, עקירת יישובים יהודיים על ילדיהם וזקניהם, ובוגריהם, ומתיהם, היא לגיטימית ואילו גירוש של ילדים של עובדים זרים היא פסולה מוסרית. "
מה חושב ילד יהודי, בן להורים יהודים שהורתו ולידתו בישראל, כשבשם עתידו שלו יוצאים שרים נבחרים להיערך לגירוש ילדים, על מהותה המוסרית של המדינה שלו? היש בין השרים האלה מי שסובר כי ילדינו שלנו יהיו אסירי התודה של המחר על שאותם שרים הצילו אותם מן החיים במדינה של טמיעה ושל משבר כלכלי בשל מדיניות הקליטה או הפליטה של ילדים שגדלו עימהם אך לא הוכרו כחבריהם הלגיטימיים?".
אז אלה גם אלה משתמשים במוסר הצדקני של עצמם כקרדום לחפור בו. המוסר שלהם מרשה ואפילו מורה להם לגרש רק את אלה אשר גירושם מתאים לתורת עולמם, ומונע מהם מלגרש את אלה הקרובים לתורת עולמם.
אלה גם אלה מתקשים להודות בעובדה פשוטה ואלמנארית, שחברה מיוחדת כמו בישראל, עם מגוון בעיותיה הענקיות, עם תשתית קיומית השונה מכל אומות העולם (מדינה יהודית דמוקרטית), מחויבת ביצירת קשר משמעותי בין שטחי הקרקע שברשותה ובין איכלוסם באוכלוסיה יהודית, ועל כן תהיה נדרשת מידי פעם לגרש או לעקור אנשים מלאומים שונים, ובכללם ערבים, יהודים ואחרים. החלטות כאלה תהיינה קשות כקריעת ים סוף, אך הן היו, קיימות ותהיינה. השיקול המוסרי יישקל בהן בהתאם למשקלו בכל החלטה והחלטה, אך הוא ודאי לא יהיה שיקול יחיד, כי בין להיות יפים בעיני עצמנו לבין הסתכנות בלא להיות, תמיד נעדיף להיות לא יפים, זמנית, על-מנת לתקן כאשר יוסר האיום.
לו הייתי נדרש להחליט על גירוש הילדים, על גירוש של יהודים או על גירוש של ערבים הייתי מבקש פרטים רבים, הייתי מתייעץ, היית מבקש מכמה גורמים שינתחו במקביל את המשמעויות על-מנת לבקר את הליכי מחשבתי. לא הייתי ישן בלילות, היו לי כאבי בטן, כי להיבטי המוסר אכן יש אכן משקל רב בכאלו החלטות, אך ודאי וודאי שלא הייתי פוסל על הסף את הגירוש ממניעים מוסריים בלבד.
וככל שחפצי חיים אנו על האדמה הזו, אנחנו עוד נגרש; נגרש יהודים, נגרש ערבים, נגרש זרים אחרים, ובואו נקווה ונתפלל, שנעשה זאת רק בחוק אשר יחוקק בכנסת וממילא יהיה חשוף לביקורת ציבורית ושיפוטית, רק באופן ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כפי שמשתקף ממסורת הדורות וממגילת העצמאות, רק לתכלית ראויה, ורק במידה שאינה עולה על הנדרש.