השבוע נתחיל שוב לקרוא את התורה, ספר הספרים של העם היהודי, שעליו מושתתת כל ספרות הקודש בכל הדורות כולם: הש"ס והפוסקים, ספרי ההלכה והמדרשים, הראשונים והאחרונים.
אינספור קולמוסים נשברו, משך אלפי שנים, כדי להעביר מסר אחד ויחיד לעם ישראל, ודרכו לאנושות כולה. מסר שמהווה את המפתח לאושר, לשלמות, לחיי הנצח. מסר, שניתן לסכמו בשלוש מילים בלבד:
"ואהבת לרעך כמוך". "רבי עקיבא אומר, זה כלל גדול בתורה". את הגר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת, לימד הלל הזקן משפט קצר: "מה ששנוא עליך - לא תעשה לחברך". וכדי שלא יהיו אי-אלו ספקות, חזר הלל והדגיש: "זו היא כל התורה כולה. ואידך – פירושה הוא", כלומר, כל התורה כולה היא אך ורק פירוש של כלל זה.
נשאלת, אפוא, השאלה: מה הקשר בין מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לבין הסיפורים הרבים של התורה, על בריאת האור והחושך, העצים והחיות? או סיפורם של אדם וחווה, הנחש והעץ? ובכלל, כל מצוות התורה העוסקות בדברים שבין אדם למקום? כיצד סיפורים ודינים אלו מהווים פירוש של מצוות האהבה לזולת?