ממרומי מגדלי אקירוב ומשרדך בקרייה, נראים, כנראה, בני האדם ה"פשוטים" כיצורים קטנים ומעצבנים, שאם לא פוגשים אותם במערכת הבחירות, אז אפשר אולי להתעלם מהם.
את ההרגשה הזאת קיבלתי באופן אישי במשך כחודש וחצי מאז שלחתי לך בסוף יולי מכתב אישי בצירוף מאמר ביחס לשילוב מערכות יירוט באמצעות קרני לייזר בהגנת המדינה. גם ממכתב באותו נושא שנשלח אליך ע"י יו"ר ועד ההורים בשדרות גם כן בחרת להתעלם. לא שהם לא הגיעו לשולחנך. עוזריך מסרו לי כי מכתבי הועבר לעיונך ואף מסרו לי מספר פעמים שאקבל התייחסות אליו מראש המטה שלך בהתאם להנחיותיך.
אהוד ברק!
רבים וטובים הזהירו אותי מראש, שחבל על הזמן והאנרגיה שאוציא בכתיבת מכתב אליך ושלא אסיק מסקנות מהצ'פחות, שלעיתים רואים אותך נותן לאנשים שאתה נפגש איתם, כולל אלה שנתת לערפאת. הוסבר לי גם, שהירידה התלולה בסקרים של מפלגת העבודה בראשותך נובעת מהתחושה בציבור וגם בין תומכיך, שבעצם אתה מנוכר ומתייחס אליהם בהתנשאות, כשבאמת הם ובעיותיהם אינם מעניינים אותך. נתקלת כבר בוודאי בביטוי: "איש הטפלון".
אחרים הסבירו לי, שעלי להצטער על שחברת יחסי הציבור שהייתה אמורה להקים רעייתך לא קמה, היות ופנייה באמצעותה יכלה אולי לזכות אותי בתשובה ואף התייחסות למכתבי.
הנושא מטריד אותי לא רק אישית, אלא גם כאזרח המדינה השואל את עצמו: האם מספיק להיות ראש ממשלה שנכשל, רמטכ"ל עם יכולות אינטלקטואליות גבוהות כמו כושר ניתוח וזיכרון יוצאי דופן, כדי להיות שר ביטחון, שהנושא החשוב ביותר – הגנת המדינה - נתון לאחריותו? האם הוא לא צריך גם להיות פשוט בן אדם?
אין לי ספק, שלא זה החינוך שספגת בביתך ובקיבוצך במשמר השרון. זאת גם, לפי מיטב ידיעתי, לא הדוגמה האישית שהנחילו לך מפקדיך. אולי אני טועה במישהו, אולם כשאני מעביר לנגד עיני את דמויותיהם של חיים בר לב, דוד אלעזר, מאיר עמית, אברהם ארנן זכרונם לברכה ואפילו אריאל שרון -הם לא זלזלו במה שקרוי ה"אדם הקטן". אז בכל זאת, מה קרה לך בדרך למעלה?
כתבתי לך מכתב אישי, רציני לדעתי, אליו צרפתי כחומר רקע את מאמרו המלומד של ד"ר עזריאל לורבר – אחד ממומחי הטילים המובילים שלנו. מפאת כבודך, לא פרסמתי אותו בתקשורת לפני קבלת התייחסות שלך. למרות שמדובר בנושא קריטי ביותר הנוגע להגנת המדינה עליה אתה מופקד, התנהגותך מוכיחה שאינך מוכן לתת לעובדות לקלקל את התיאוריה...
בשיחה שקיים ד"ר ראובן פדהצור ב'רצועת הביטחון' בגלי צה"ל עם דב בן מאיר על ספרו החדש על מערכת הביטחון, הבהיר הסופר את דעתו, עליה אני חולק, שמדינת ישראל תיאלץ, בסופו של דבר, להתחיל להתרגל לחיות עם אירן גרעינית. הוא הוסיף גם שבעידן החדש המבוסס על טילים מדויקים, חיל האויר לא יוכל, כבעבר, לסגור את שמי המדינה.
כבוד שר הביטחון!
כשמדובר בבטחון המדינה ועתיד ילדינו ונכדינו (שלי, לשמחתי, כולם חיים בארץ!), אני מוחל על כבודי ביחס לשאלה אם ענית או לא ענית למכתבי. השאלה היא האם אזרחי המדינה - שלצערי די לא מודעים לנושא וגם אלה שכן מודעים, רובם הגדול מעדיף לטמון ראשם בחול - יכולים לישון בשקט ולדעת, שאתה הופך כל אבן כדי להגן עלינו?
תשובתי:
לא! העברתי לפני כעשרה ימים ללשכתך נוסח מכתב, שבניגוד לכל ההזהרות, קיוויתי שאקבל ממך, אולם מיד ציינתי עליו שזה "מכתב שלא נכתב וגם לא נשלח" על ידך. ככל שאני הופך ושובר את הראש, לא ברור לי בכ"ז מדוע אינך מסוגל להגיע לתובנות הכלולות בו ולהחליט לפעול בהתאם.
האם עסקת הייצוא של "כיפת ברזל" כ"כ חשובה מכדי לפעול במקביל גם להצטיידות ולו משלימה במערכות הלייזר? או אולי אנשי מפא"ת, ש"נלחמים" בכל כוחם כחומה בצורה כנגד המערכות הנ"ל והטכנולוגיה שבבסיסן, כ"כ מפחידים אותך? לאנשי רפא"ל אין לי טענות משום שמשתדלים ככל יכולתם לעמוד בדרישות מערכת הביטחון. כאזרחי המדינה היודעים את העובדות האמיתיות מכלי ראשון, אני מאמין, בכל זאת, שהם ישנים בלילה פחות טוב מאחרים.
אהוד!
כחייל המעוטר ביותר בצה"ל, אשר סיכן את חייו בעשרות פעולות נועזות, האם זה מה שמרתיע אותך מלקבל החלטות קריטיות להגנת המדינה מפני איומי העתיד? אני דווקא משוכנע שעם ישראל יידע להעריך את היושר האינטלקטואלי ואת אומץ הלב שתגלה, כשתקבל את אותן החלטות.
מידי כמה ימים אנחנו מקבלים תזכורות בדמות קסאמים או פצמר"ים, שלשמחתי עוברות ללא נפגעים, כשהשקט היחסי השורר בימים אלה עלול כהרף עין להפוך למלחמה בה יירו עלינו מכל הכיוונים רקטות, טילים, פגזים ופצמר"ים ברמת דיוק העולה מיום ליום ולטווחים יותר ארוכים. האם לא כדאי בכ"ז לחשוב שוב ולבדוק מחדש את הערכות המצב והיערכותנו בהתאם להן?
איני מצפה כבר לתשובה. אני יודע שאתה אדם עסוק מאד, אולם בכ"ז כן מצפה ל
פעולה. במיוחד לאחר מכתב חריף נוסף שקיבלת השבוע, לפי
הפרסום ב'מעריב', על כך ש"כיפת ברזל" לא תגן על עוטף עזה, העורף והמדינה - עליו חתומים פיזיקאים, מומחי לייזר וקציני צבא במילואים.
