הקולינריה הישראלית התברכה במגוון לא-מבוטל של שפים מעולים, שכבר הוכיחו, לא פעם, את כישוריהם המיוחדים בתחרויות-בישול בינלאומיות. הגדול שבהם הוא, עדיין, לטעמי, יונתן רושפלד, שף הצמרת של מסעדת "הרברט סמואל" התל אביבית (בית "גיבור", רחוב קויפמן 6). כחניך המטבח הצרפתי במיטבו, ניכר עליו שהוא מצליח להכניס בכיס הקטן את מרבית השפים המקומיים, כשחלומו הרטוב של לא אחד מהם הוא להתחכך באורחות הבישול הגסטרונומיות שלו.
דרך ארוכה עשה רושפלד עד שהגיע מקאן לכאן, ועדיין הוא זכור לטובה ממסעדת הצמרת שלו בעבר, שנשאה את שמו, בפאתי מוזיאון תל אביב. ספרי הבישול שלו הספיקו, בינתיים, להפוך ל"מאסטרפיס" קולינרי, ומסתבר שעוד ידו נטויה. אבל אל פיסגת הישגיו הגסטרונומיים הגיע במשכנו הקולינרי הנוכחי. מחלונות הענק של מסעדתו, על שתי קומותיה, נשקף נופה המרהיב של טיילת שפת הים, ובין כתליה, המעוצבים לתפארת, מדפים עמוסים בכל טוב הארץ של מטבחו המשוכלל.
כמו מגנט אל "הרברט סמואל", שאותה אני נוהג לפקוד בסופי-שבוע, אני נמשך, כמו למגנט, בשל נופה המרהיב, האווירה החמימה השוררת בה, הצוות האדיב והיעיל שלה, השירות הקשוב והאדיב שהיא מעניקה לסועדיה, ומעל לכל - בשל האוכל המשובח המוצע בין כתליה: מעדנים מתוצרת-בית וכאלה שמוטסים מצרפת - הכל קומבינציה של יצירתיות קולינרית מושלמת, כפי שרק אמן-בישול כמו יונתן רושפלד יודע להכין, בסיועו של צוות-עוזרים מיומן.
סלסלת הלחם השחור, עטור הפירות והאגוזים, שהוגשה לשולחן כפתיח לוהט, הייתה פיתיון בפני עצמו שקשה לסרב לו. מעולם לא בא אל פי כלחם המשובח הזה, עם ממרח-זיתים פיקנטי ושלושה מטבלים שהוסיפו לטעמו.
וכמו סם ארבע צלעות הטלה הלבן, שנחו על צלחת העיקרית, עם תפודים אפויים ואפונה רכה ועדינה, היו כמו סם למסומם. ניחוחות הבישול שנדפו ממנה, התיבול המעולה והטעם הממכר, עשו את שלהם. בת הזוג התענגה על שקדי העגל, מחית תפוחי האדמה והר של ירקות מאודים.
האקורד האחרון היו הקינוחים - חגיגה קולינרית בפני עצמה: קרם של דובדבן שחור, עטוף במצע של וניל; גלידת אמרנו מלאת ארומה ומנה גדושה של שלושה סוגי סורבה, על-רקע מצע של פירות טריים. האספרסו הדומיננטי והסודה המרעננת הרוו היטב את צמאוננו בחום המהביל של יום סתווי. 350 שקל, עם תשר של 50 שקלים, היו כאין וכאפס לעומת מה שקיבלנו בתמורה.
