הפראיירים כבר לא מתחלפים

קוך הקימה למענם ולמענה את "עוגן", בתקווה שתהיה לא רק עמותת מקלט של חושפי שחיתויות במקומות עבודתם, אלא גם כחוד חנית למאבק כללי בשחיתות הציבורית. למרבה הצער, "עוגן" לא הצליחה להתרומם בהשוואה לתנועות מתנדבים אחרות שפועלות נגד השחיתות, אם בשל היעדר תקציבים ואם משום שמרבית חבריה היו מותשים כבר ממאבקם האישי ואיבדו את האמונה שניתן להדביר את השיחיתות. ניסיתי, לשווא, לשכנע את קוך למזג את "עוגן" עם עמותת "אמיתי" ואחר-כך עם אומ"ץ, שפעלו בתחום זהה. אבל בגלל גאוותה סירבה לשיכנועיי עד ליום מותה לפני שלוש שנים. לאורך השנים נתקלתי בחושפי שחיתויות לא מעטים, עם חלקם שיתפתי פעולה, לאחרים סייעתי בדרך זו או אחרת. עקבתי מקרוב אחרי הפגיעה בכל אחד מהם ומצאתי אפילו מכנה משותף: אובססיה בלתי-נלאית להמשיך במאבק באמצעות איסוף מסמכים ודיבורים בלתי-פוסקים על כך באוזני כל מי שחפץ או לא חפץ להאזין. במקביל, שוחחתי על הצורך למצוא דרכים לסייע לחושפי שחיתויות בתחום הכלכלי עם אישים שונים, בהם מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז - לפי שעה, אני לא איש בשורות. באתי בדברים גם עם חברי כנסת מסוגם של שלי יחימוביץ' ורן כהן (שפרש בינתיים מהכנסת) בנושא תחיקה שתבטיח להם הגנה ותעניק להם הכרה ציבורית. רק לפני זמן קצר פניתי אל נשיא המדינה שמעון פרס בבקשה שיעניק בפומבי תעודות הוקרה לחושפי השחיתויות, ואני ממתין עדיין לתשובתו. אני מוכן להמר על כך שהוא יתחמק לאורך כל פעילותו הציבורית. פרס לא אמר מילה נגד השחיתות ונמנע מלגנות אישים שסרחו, ולא קשה לי לנחש למה... פרס לא ייכנס לשדה המוקשים מחשש שחלק ממעשי השחיתות נוגעים במישרין או בעקיפין לחבריו או לאנשים שהוא חפץ ביקרם. אחד ממקורביו של פרס הוא עורך הדין רם כספי וזה אומר הרבה.

עד היום אני לא שוכח את חושפת השחיתות הראשונה שנתקלתי בה במהלך עבודתי המקצועית כעיתונאי-חוקר ובמסגרת פעילותי הציבורית המקבילה בעמותה למען מינהל תקין וטוהר מידות. הייתה זו מאיה קוך, אישה רווקה בשנות הארבעים לחייה, שעבדה אז במחצית שנות השמונים במחלקת החשבונות של "תנובה", ושלא הייתה יכולה לשתוק נוכח "חליבה" שיטתית של כספי הציבור על-ידי קומץ עובדים בכירים מושחתים. קוך העבירה אלי אז מסמכים ששימשו בסיס לסדרת כתבות שפרסמתי בידיעות אחרונות, ולא ידעה שבכך חרצה את גורלה לחיי סבל וייסורים. מאמציי הבלתי-נלאים לשמור על זהותה בסוד כמוס על-מנת להגן על מקור פרנסתה לא צלחו, מאחר שהיא עצמה חשפה ברוב תמימותה בפני חוקר פרטי את דבר היותה המקור שהדליף לי. חקירת המשטרה בפרשת השחיתות שקוך חשפה לא מנעה מהנהלת "תנובה", ברוב חוצפתה, לקבל מקופת החולים ההסתדרותית את תיקה הרפואי ולפרסם מתוכו פרטים שפגעו קשות בצנעת הפרט שלה. החוק המיושן לא הגן על מיה קוך, שלא נשברה, אלא הקשיחה את מאבקה והפכה למיתוס בקרב חושפי שחיתויות שבאו בעקבותיה, הציצו בשחיתות ונפגעו אנושות.

אם היו לי עדיין ספקות לאן נושבת הרוח במשכן נשיאי ישראל, מטעם עמותת "אמינות", המציאות העגומה טפחה על פניי חרושי-התלמים מהמלחמה בשחיתות השלטונית. לפני כמה ימים השתתפתי ברב-שיח בנושא הון ושלטון שנערך באוניברסיטת חיפה בהשתתפותם של שני פרקליטי הצמרת רם כספי ופיני רובין. שני הפרקליטים הגנו בלהט על לקוחותיהם - בעלי הון כבדים - שחברו לשלטון והשחיתו כמה אישים ידועים, וטענו שרמת השחיתות במדינה נמוכה. חושפי מעשי השחיתות הם כנראה, לטעמם, מוקצים מחמת מיאוס, ואף על-פי כן נוע תנוע המערכה נגד מעשי השחיתות. בעוד זמן קצר תיפתח בגלריה של עמליה ארבל בתל אביב תערוכת ציוריה של הציירת המוערכת מעיין אגם, "אור זרוע", שתכלול גם ציורים על מאבקם של כוחות האור בכוחות החושך. מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס החליט לכבד את אגם בנוכחותו ויישא דברים באירוע הפתיחה. זהו ללא ספק צעד ייחודי מבורך. אגם הייתה בעבר עובדת האיגוד המקצועי של הסתדרות העובדים הלאומית, שחשפה את פרשת מעלליו העברייניים של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, וסברה לתומה שהביאה לניקוי האורוות. למרבה האירוניה, פוטרה מעיין מעבודתה על-ידי אנשי השלטון החדש למרות שהיא סייעה להם רבות, אבל הם החלו לחשוש ממנה בעיקר משום שהם מחוברים לאישים מושחתים מסוגו של אהוד אולמרט, שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים. אגם פתחה בקריירה אמנותית חדשה, ולא הלכה בדרך ללא מוצא שבה נשרכים חושפי השחיתות האחרים. תנועת אומ"ץ תעניק לאגם תפאורה מתאימה כאשר תציג במקביל בגלריה תערוכה מקורית בשם "מושחתים נמאסתם", שתשקף חצי תריסר שנות מאבק בלתי פוסק בשחיתות השלטונית. מי יודע? אולי ישמשו שתי התערוכות הללו קרן אור שתבקיע את חומת השחיתות ותעניק תקווה לחושפי השחיתות...