פרשת "נח" הכוללת 153 פסוקים, היא הפרשה השנייה של החומש הפותח את חמשת חומשי התורה, חומש בראשית. מגוון רחב היקף של נושאים כתובים בששת פרקי הפרשה (פרקים ו'-י"א) ועל פרשה מיוחדת זו נכתבו תילי תילים של פרשנויות והגות. "נהרא נהרא ופשטיה".
ברם, מאמרנו ידון ויעסוק באחד מן הלקחים ומוסרי ההשכל הנובעים ישירות מ"מעשה הבריאה" שהם רבים, שונים ומגוונים בעוצמתם [ועיין בהרחבה מאמרי "לקחים ומוסרי השכל מבריאת העולם", תשס"ז]. לקחים ומוסרי השכל ניתן ללמדם וליישמם "הלכה למעשה".
בריאת העולם, יעדים ומטרות רבות לה. והעיקרית שבהן שהיא נעשתה בשביל ולכבוד האדם משום היותו "נזר הבריאה" וחז"ל הביעו זאת בצורה די מדהימה בפשטותה, כמאמרם: "לא תוהו בראה, אלא - לשבת יצרה". כלומר, הקב"ה יצר וברא את העולם לא לתוהו, לא למצב של כאוס ואנרכיה, אלא כדי שהאדם יהא מיושב (בדעתו?) ומיישב את העולם הנברא במגוון רחב של תחומים ומובנים. על האדם מוטלת החובה להעריך את מעשי האל וליצור בנייה ושלמות בבריאתו וביצירתו של "מי שברא את העולם". וזאת, משום שבריאת העולם היוותה שינוי אדיר בכל מערכות הטבע, בכל היקום כולו. ועל-אף התקדמותו האדירה של המדע העוסק ב"תורת הבריאה", ב"סודות היקום" או לחילופין, ב"תורת האבולוציה" [תורה שעוסקת בהתפתחותם של בעלי החי על-פני האדמה], עדיין נשאר כר נרחב כדי להעמיק למוד וחקור.
ובכל גילוי וגילוי עומד האדם משתהה, משתומם ומתפעל מעוצמת היצירה והבריאה. אחד מפרשני המקרא הידועים ביותר, רבנו אברהם אבן-עזרא רואה בשינוי אדיר זה מטרה בפני עצמה וכך הוא כותב בלשונו המליצית והמתבססת על מאמר הזוהר [בראשית א', א']: "שהבריאה - להוציא יש מן האין", כלומר: הבריאה עצמה נעשתה בשינוי אדיר ממצב של "אין", ממצב של ריק טוטלי למצב של "יש", למצב של מציאות קיימת. והאושיה, הכן והבסיס שעליו נעשה שינוי אדיר ועצום זה ושעליו הושתת, נוצר ונברא העולם עבור האדם, הוא: התורה. זאת אנו למדים ממאמרי חז"ל, כמו למשל: "היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" או: "העולם ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה". או, כמו דברי הזוהר על אתר: "קב"ה ברא עלמא בכ"ב אתוון דאורייתא" [תרגום: "הקב"ה ברא את העולם בכ"ב אותיות התורה"].
אשר על כן, נראה לנו לומר ולסכם שכל השינוי האדיר שנוצר ביקום כולו מעצם בריאת העולם נוצר ונתהווה על בסיס תורני/רוחני, על ברכי תורתנו הקדושה".
מן האמור לעיל נראה לנו לקבוע בבירור ובצורה חד-משמעית את התובנה הבאה: בבוא או בהתרגש על האדם בכלל, ובפרט על האדם היהודי שינוי כלשהו בחייו, בין אם זה אירוע של שמחה, כמו למשל: לידה, חתונה, העתקת מקום מגורים, עבודה חדשה ועוד, ובין אם זה, לא עלינו ועליכם, אירוע של עצב ויגון, כמו למשל: מחלה, מוות ועוד, עליו לעשות שינוי משמעותי זה כשהשינוי מיוסד, מבוסס, נעשה ומלווה על יסודות התורה על "ברכי תורתנו הקדושה".
נח, האיש שלא מצא מנוח, לא הבין את עומק תובנה פשוטה זו. לנח לא היו את "כלי העבודה" המתאימים כדי להתמודד עם השינוי הגדול שחל בחייו והוא לא קלט שכל שינוי חייב להיות מבוסס ומושתת על ערכיה של התורה הקדושה. אשר על כן, בצאתו בחיים אל החיים מן החורבן הטוטלי שפקד את העולם המרושע, ובעיקר מבחינה חברתית, הגם שהקריב קרבן לה' כדי להודות על הצלתו והצלת משפחתו, לא יכל להתאפק ושזר תודה זו עם שתיית אלכוהול בכמות גדולה עד שהגיע למצבו המביש. ומשם, הדרך הייתה קצרה ביותר לחטאיו הישירים והעקיפים.
אנו תפילה ותקווה שהקב"ה יזכנו לשינויים חיוביים בחיינו ונשכיל לעשות ולבצע זאת על-פי ברכיה וערכיה של תורתנו הקדושה ובגלל זאת ייאמר עלינו "והחוט המשולש לא במהרה יינתק", קרי: הקב"ה, ישראל והתורה יהיו לעולם ולנצח נצחים משולבים ושזורים יחדיו עד ביאת משיח צדקנו, עד יישומו המלא של הפסוק: "ובא לציון גואל". שהרי קשר זה הוא אלמותי ונצחי. או אז, יצא האדם היהודי נשכר ביותר. כמאמרם המחכים של חז"ל [עבודה זרה ב':]: "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם ישראל מקבלין את התורה - מוטב...". ודו"ק.
