אחד הגילויים המתועבים ביותר של שנאת ישראל היא עלילת הדם. החמורה והוותיקה מבין עלילות הדם היא זו המייחסת לנו שימוש בדם ילד נוצרי. ייתכן, כי עלילת דם זו לא הייתה נוצרת אלמלא שיתוף הפעולה של יהודי.
עלילת הדם הראשונה בתולדות האנטישמיות עסקה במותו של ילד נוצרי, שנמצא מת בנורוויץ' באנגליה ב-1144, אך העלילה נוצרה רק בשנת 1173, בעקבות פרסום ספר אודות מות הילד, שנכתב על-ידי נזיר נוצרי, לאחר שיהודי מומר תיאר בפניו, כיצד יהודים נוהגים להיפגש מידי שנה לקראת הפסח, כדי לקבוע איזו קהילה יהודית תספק ילד נוצרי.
הפרסום תפס תאוצה עד שב-6/2/1190 נמצאו כול יהודי נורוויץ' שלא נמלטו לטירה טבוחים. אלו שהתחבאו בטירה המקומית ביצעו התאבדות המונית. מאז, שימש הספר הזה בסיס לעלילות הדם שלא פסקו וגרמו לפרעות ביהודים עד לתחילת המאה העשרים.
לסיפור הזה יש סיפא מכוער שקשור גם הוא ליהודי. בשנת 2007 פרסם היסטוריון יהודי ישראלי, שנחשב למומחה בינלאומי מכובד, ספר הטוען כי יש אמת בהאשמת יהודים ברציחת ילדים נוצרים. לאחר ביקורת ציבורית ומדעית חריפה, הואיל הפרופסור לשוב ולבדוק את טענותיו, ובמהדורה המחודשת של הספר הוא חוזר בו מן הטענה, שכיום הוא מסביר כי הוצאה מהקשרה.
לא מפליא אפוא, כי עלילת הדם המאשימה את ישראל בפשעי מלחמה ברצועת עזה, לא הייתה יכולה לצאת לפועל ללא שיתוף הפעולה של יהודי מועיל בשם גולדסטון. כאשר הארגון המפוקפק, הקרוי "מועצת האו"ם לזכויות אדם", חיפש מי יעמוד בראש הוועדה להרשעת ישראל, אפילו הנציבה העליונה של האו"ם לזכויות אדם לשעבר, הגברת מרי רובינסון, שאיש אינו יכול להאשים אותה בידידות לישראל (בלשון המעטה), סירבה לקבל את המינוי, לאחר שהיא חשה תחושה עזה (כהגדרתה), כי כתב המינוי של הוועדה הוא חד-צדדי.
אך המועצה לא יכלה למצוא יושב-ראש מועיל יותר מבחינתה מאשר השופט ריצ'רד גולדסטון. משפטן שעשה חייל בימי האפרטהייד העליזים בדרום אפריקה, ועבר מבעוד מועד לקראת שינוי המשטר לשרת את מפלגת הקונגרס האפריקני, ואף לפסוק לטובתה במחלוקת עם מיליוני מצביעים משבטי האופוזיציה, שזכות הצבעתם נשללה. מאז הוא מתפרנס כפרקליט להשכיר עבור פעילויות בינלאומיות שונות, ובעיקר של האו"ם. במסגרת זו הוא זכה לגינוי משופטי בית המשפט בהאג, בעת ששימש כתובע בטריבונל הפלילי ליוגוסלביה לשעבר, על כך שהוא נוהג להכריז באופן נמהר על האשמות חמורות, ואז אינו מספק ראיות, ומתעלם בהתנשאות מההליכים הנחוצים.
ההתנהגות נשמעת לכם מוכרת? תכף תבינו למה.
כראיה לנאמנותו למטרה החד-צדדית של הוועדה שהוא הוזמן לעמוד בראשה, שימשה חברותו עד לאחרונה בחבר המנהלים של ארגון אנטי-ישראלי בשם Human Rights Watch, שבין מממניו נמצאת סעודיה. הוא כמובן לא היה היחיד מבין חברי הוועדה שהייתה לו דעה קדומה מוצהרת לגבי אשמתה של ישראל. למעשה כול חברי הוועדה היו מוכתמים בדעה קדומה זו. אך הוא היה היהלום שבכתר. לא די בכך שהוא יהודי, הוא גם דרום אפריקני. דבר ששם את ישראל בהקשר מועיל מבחינה תעמולתית.
בחסות היהודי המועיל שלהם יכלו חברי הוועדה לענות על כול הציפיות של מזמיני עלילת הדם. הוועדה שידעה בדיוק מה מצפים ממנה, ולכול חבריה היה ברור מראש מה צריכות להיות התוצאות, לא ניסתה אפילו להעמיד פנים שהיא בודקת מתחבטת או חוקרת.
ועדת האו"ם לחקר רצח חרירי בלבנון שהחלה את עבודתה ב-2005 עדיין לא סיימה אותה. חקירה של רצח אחד! אך ועדת גולדסטון הוציאה לא פחות מ-69 "פסקי-דין" בנושאים שונים ומורכבים, וכול שנדרש לה, כדי להגיע להחלטה פה-אחד, על-פי הדיווח של הוועדה עצמה, היו 12 ימים בלבד שבהם נפגשה.
מניתוח העדויות שגבתה הוועדה, המתפרסמות באתר האו"ם, עולה כיצד הוועדה עשתה כול שביכולתה לאפשר את הסתרת העובדות והתעלמה מסתירות עם כול מקור מידע אחר לרבות של ארגוני הטרור עצמם. כדי לעמוד בהספק העצום של למעלה מ-500 עמודי דוח בזמן כה קצר, הוועדה ביצעה ככול הנראה פעולה פשוטה של 'העתק' ו'הדבק' מכול חומרי התעמולה שסופקו לה על-ידי מקורות בארגוני הטרור ותומכיהם בקהילת הארגונים הלא-ממשלתיים האנטי-ישראלים. לא די בכך שהוועדה לא דרשה ראיות, בתהליך ההעתקה הם לא טרחו אפילו לנפות טענות בלתי-סבירות ומגוחכות בעליל. החל בספירה בלתי מבוססת של מספר הנפגעים והתייחסות לכוחות ה"משטרה" של החמאס כאל אזרחים; האשמת ישראל במצור על עזה למרות שיירות האספקה שישראל אפשרה להעביר לרצועה בזמן הלחימה, ולמרות שגם למצרים יש גבול עם עזה; התייחסות לרצועת עזה כשטח כבוש בניגוד להגדרתה על-פי אמנת ז'נבה לאחר שישראל יצאה מהם ב-2005; האשמת ישראל בהפגזת בית ספר של האו"ם, למרות שהאו"ם עצמו כבר חזר בו מהאשמה; העלאת טענה שישראל בצעה 750,000 מעצרים מאז 1967, למרות שחשבון פשוט מצביע שפירושה כ-500 מעצרים בממוצע לשבוע, מספר מופרך בסדרי גודל לכול הדעות; ועוד ועוד.
הם כמובן, לא צריכים להיות מודאגים שהמריחה השרלטנית הזו תיחשף. על הכול תחפה חותמת הכשרות של אבן הזהב. מי שמעיין במאמרים המצדיקים את מסקנות הדוח בעיתונות העולם, לא יכול להתעלם מכך שבמקרים רבים כותביהם דוחים את הטענות לחד-צדדיות בהיתממות - הרי יו"ר הוועדה בעצמו היה יהודי. המהדרין שבהם אפילו מייחסים לו את התואר "ציוני". איך אם כך אנו יכולים לטעון, כי הוועדה הייתה עוינת לישראל? אפילו גולדסטון בעצמו אינו פוסק מלהתראיין כדי להגן על המאסטר-פיס שלו, ולטעון בתמיהה כי את הכול הוא עשה רק למען ישראל. איזו בדיחה מקאברית.
אבל גולדסטון לא לבד, ולא רק בדורות הקודמים, גם בימינו אלה. בעוד אנו מדברים עומדת להתכנס וועידה של גולדסטונים (J Street) בארה"ב. גם הם טוענים שהם בסך הכול רוצים בטובת ישראל. ואני טוען שהגיע הזמן שאת ההחלטה מי בעד ישראל ומי נגד ישראל ישאירו לגורם היחיד המוסמך לדבר בשם ישראל - לממשלת ישראל.
