בחדר מבודד ומאובטח, במחלקה לשיקום פגועי מוח בבית החולים "שיבא", שקוע מזה כארבע שנים בתרדמת מי שהיה ראש הממשלה, אריק שרון. על-אף מצבו הקריטי, יש עדיין מי שממתינים, בסבלנות-אין-קץ, לסיכוי שאולי יתעורר, בסופו של דבר, מתרדמתו הממושכת. עם אלה נמנים, מטבע הדברים, שני בניו; מי שהיה ראש-לשכתו ואיש-סודו, וקומץ-רופאים מגוייסים לעניין.
על-פי יועצו לשעבר, עו"ד דב ויסגלס, נדלק השבוע ניצוץ של תקווה אצל רופאיו. אלה סבורים, לדבריו, ששרון שרוי בתרדמת לא-עמוקה וכי הוא מצוי במצב שעשוי להוביל בהמשך להתעוררות של ממש. שני בניו של שרון, במיוחד גלעד, נאחזים בדברים כבעוגן-הצלה. הם אפילו טוענים, בעקשנות, כי הבחינו לא פעם בתנועתיות מסויימת בהבעת פניו ובגופו של אביהם בעת שהושב, כמדי יום, בכורסה המוצבת בחדרו. הרופאים אינם מייחסים לכך חשיבות יתרה. ובכל זאת, כדי לבדוק את העניין לאשורו, מופעלת בחדר טלוויזיה ולחלופין גם מושמע לו קול געייתן של פרות, בתקווה שיהיה באלה כדי לגאול אותו מתרדמתו ולהחזירו לעברו הרחוק.
ובכל זאת, עם יד על הלב, בכירי הנוירולוגים בארץ, שעם אחדים מהם שוחחתי בסוף השבוע, הביעו ספקות רבים שסיכוי כזה אכן עשוי להתממש. עיקר הנזק נגרם, לדבריהם, למוחו של שרון והוא מתרכז באונה הימנית שלו. במצב שכזה קלושים, אם לא אפסיים, הסיכויים לשיפור מצבו.
מוות ודאי כך או אחרת, מבחינה רפואית נחשב כיום שרון לצמח חסר תקנה. גם אם אכן אובחנה על-ידי בניו תנועתיות מסויימת בהבעת פניו בפרט ובגופו בכלל, הרי שזו תגובה רפלקסולוגית בלבד, שאין בה כדי להעיד כהוא זה על התעוררות או פעילות מוחית כלשהי.
מזה ארבע שנים מרותק אריק שרון למכשירי הזנה וכשנשימתו אינה עצמאית הוא גם מחובר למכונת-הנשמה. מוחו אינו פעיל כלל. הסיכוי להתרחשותו של נס, בתום פרק-זמן ממושך כל כך, שואף לכן לאפס. כמו כל נוירולוג, הממלא את תפקידו הרפואי על-פי שבועת היפוקרטס, לא רשאים רופאיו של אריק שרון להסיק מסקנות מתבקשות ללא הסכמת שאריו. לפי שעה, אלה מסרבים, בתוקף, לנתק אותו ממעגל החיים.
במאמר מוסגר, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, איני יכול שלא להיזכר בטרגדיה מצמררת ,שפקדה לפני ארבעים שנה ובנסיבות אחרות לגמרי, את אחד מטובי מכרי. היה זה כשבתו ילדה, בשעה טובה, את בתה הבכורה בבית החולים שיבא. אלא שהשעה הטובה הפכה מהר מאוד לשעה רעה כשהסתבר שהאחות התורנית בעת הלידה הזרימה, בטעות, למוחה של היולדת חנקן במקום חמצן והפכה אותה בכך לצמח.
נקמת האב המזועזע באותה אחות ובבית החולים לא איחרה לבוא: הוא סירב, בתוקף, לאשר את ניתוקה של בתו ממכונת ההנשמה, וכך, במשך שנים ארוכות, זו המשיכה להיות מאושפזת בבית החולים, מחוברת למכונת הנשמה. מוחה היה מת, אבל הרופאים, שידם קצרה, כמובן, מלהושיע, נאלצו להשלים עם רוע הגזירה שהונחתה עליהם ולהותירה תיאורטית בחיים.
על-פי ההלכה הרפואית, מוות ודאי של אדם נגרם עם ניוונו המוחלט של גזע-מוחו. כל ניסיון להתכחש לאמת המרה הזו לא ישיב אותו לחיים. גם לא נס. והמבין יבין.
