סוף המשחק של מכבי

כל אלו, כאמור, מתהווים במכבי מזה שנים. מה שהופך את פרשת פנאן לקו פרשת המים, הוא העובדה שיותר מדי לכלוך יוצא החוצה בבת אחת. לפי החשדות - ונדגיש: חשדות, אבל אנחנו מדברים בזמן אמת לפי מה שידוע כעת - לפנאן היו עסקים מסועפים גם עם שחקנים בקבוצות יריבות ואולי אפילו עם שופטים. לא צריך להסביר את החומרה של קשרים מהסוג השני, ואילו עידו אשד היטיב להסביר אתמול (א') בידיעות אחרונות את המשמעות של הקשרים מהסוג הראשון: "מספיק ששחקן עלה לג'אמפ מול מכבי וראה בזווית העין את מוני ז"ל מסתכל עליו, כשהוא יודע שהוא מחזיק את הכסף שלו. עשירית השנייה הזו של מחשבה לא טהורה מלכלכת את כל המשחק ומוציאה ממנו את עקרון התחרות הנקייה שעליו הוא מבוסס". לפי מה שמצטייר, התנהלה במכבי מערכת כספית ענפה מתחת לשולחן. שחקנים קיבלו משכורות מפנאן בתפקידו כמנהל, והחזירו לו את אותו כסף בתפקידו כמנהל השקעות, וקיבלו ממנו מעטפות של מזומנים כרווחים שמקורם עלום. זה נעשה לאורך שנים, עם עשרות עובדים בקבוצה ובהיקפים של מיליונים רבים. ושמעון מזרחי וחבריו, הנמצאים בכל אימון ומפקחים על כל פיפס, רוצים שנאמין להם שהם לא ידעו על כך דבר וחצי דבר. אז ככה: או שהם שקרנים, או שהם טיפשים. מה שבטוח, שטוב הם לא יוכלו לצאת מזה. אם הם רק טיפשים, זה אומר שבמכבי יכלו להתנהל מעשים שלא ייעשו - כולל עבירות אתיות ועבירות תקנוניות ועבירות מס ומי יודע מה עוד - מבלי שאיש יבחין בכך. ואם הם שקרנים - מוטב לא לחשוב מה זה אומר על הצורה בה התנהלה הקבוצה ועל האופן בו אולי השיגה חלק מתאריה.

כאשר מעמיקים יותר, מסתבר שהריקבון שורשי יותר. אחד מסיפורי שרלוק הולמס עוסק בצעיר שהואשם ברצח, והולמס - שהאמין בחפותו - לא הצליח למצוא לכך ראיות. בעוד החשוד נתון במעצר, גילה פקד לסטרייד את טביעת אצבעו המוכתמת בדם על קיר ביתו של הנרצח. הולמס הסכים עם לסטרייד שזוהי ראיה מכרעת, אך לאחר מכן אמר לד"ר ווטסון: אני יודע שהטביעה הזו לא הייתה פה אתמול כאשר בדקתי את הקיר. הולמס הגיע למסקנה, כי מישהו תופר תיק לאותו צעיר ביש מזל. היה זה ה"נרצח" כביכול, אשר יצר בדברי חלקלקות קשר עם החשוד, הביא אותו שיטביע את אצבעו בתוך חומר פריך כלשהו, ועל-מנת להבטיח את ההרשעה - יצר את הטביעה המוכתמת בדם. "הוא לא ידע היכן לעצור" - הסביר הולמס, כאשר גילה שהרצח מעולם לא התבצע ומדובר בעלילה. למכבי היה ונותר יתרון אדיר על פני כל מתחרותיה בליגה הישראלית. אם מדי פעם היא מאבדת תואר זה או אחר, הרי שזה בזכות התעלות מיוחדת של היריבה וערב חלש במיוחד שלה. מכבי לא הייתה צריכה בשנים האחרונות את עזרת השופטים או קנייה (עם מרכאות או בלי מרכאות) של שחקנים יריבים. אבל אם באמת היו לפנאן עסקים עם שחקנים יריבים ו/או עם שופטים, ואם הם נועדו גם להעניק למכבי יתרון בלתי הוגן - הרי שזה, להבדיל, כמו אותו מעליל בסיפורו של הולמס: הם רצו להיות בטוחים מדי ולא ידעו היכן לעצור. ומדוע זהו ריקבון בסיסי? משום שתאוות הניצחון העבירה את מכבי על דעתה, וזה בלי שום קשר לשום חשדות ולשום אירוע טראגי. מן המפורסמות הוא, שהמועדון הצהוב לא מוכן לקבל אפילו הפסד בנקודה במשחק הכנה זניח, שלא לדבר על הפסדים במסגרות רשמיות. ומהתפיסה הזו, לא רחוקה הדרך לעשיית מעשים שלא ייעשו על-מנת להבטיח ניצחון בכל משחק. הריקבון הזה הוא שמביא את מכבי הנוכחית אל סופה. ספורט הוא בידור. נכון, הוא עסק והוא חייב להתנהל ככזה, אבל הוא עסק של בידור. זה לא עניין של להיות או לחדול, זה ודאי לא עניין של חיים ומוות. כשם שהניצחון אינו יותר מאשר הישג ספורטיבי, גם ההפסד אינו יותר מאשר כישלון ספורטיבי. אם פרשת פנאן-מכבי תביא לכך שהמועדון יתנקה מהאנשים שאינם מבינים זאת, אם היא תביא לכך שבמקומם יבואו אנשים שיידעו לראות הכל בפרופורציה הנכונה, אם היא תביא לכך שאת מכבי ינהלו אנשים שיחשבו גם על הקשר שלה עם הקהל ועם הקהילה - זו תהיה מכבי אחרת. והאמת? זו תהיה מכבי הרבה יותר טובה; אולי לא מבחינה ספורטיבית, אבל לבטח מבחינה אנושית - וזה חשוב פי כמה.