בראיון לטלוויזיה, "פגוש את העיתונות" (26.9.09) אמרה: "אני יודעת מה צריך לעשות. אני יודעת איך לעשות זאת". משפט מתנשא ובומבסטי שמאחריו בלון נפוח ללא כיסוי וללא קבלות מהעבר. מילים, מילים. כשהיא כיהנה בממשלות שרון ואולמרט לא הוכיחה שהיא ידעה מה וכיצד לעשות! בראיון זה, כל תשובותיה היו ארוכות ומפותלות, מסובכות, מעורפלות ובלתי מובנות. מה שכן היה ברור ומובן, היו ההשתלחויות והלעג הבלתי פוסק כלפי נתניהו, שלדעתה מאחז עיניים ולא בדל להכרעות. מותר לנחש כי בשיחתה עם מדונה, במסעדה, דבריה היו ברורים יותר.
כשנשאלה בראיון מדוע שלא תצטרף לממשלתו של נתניהו, לאחר שהוא אימץ את דרישתה והצהיר על "שתי מדינות לשני עמים", השיבה שהצטרפות לממשלתו "זו הצטרפות לשום כלום". כנראה ש"הצלחתה" המלאה כיושב-ראש האופוזיציה, מהווה עבורה פסגת הגשמה אישית לה ולקדימה.
התמונה האמיתית למצבה של קדימה, בהנהגתה של
ציפי לבני, מראה כי זו מפלגה במבוכה, עם "דרך" ללא אזימוט טקטי וללא ניווט אסטרטגי. פרט לניגוח אישי של ביבי נתניהו וממשלתו אין לקדימה שום דעה ועמדה ייחודית. עוד לא הומצא המחשב שיוכל לנחש מה תהיה עמדת קדימה בשום נושא קונקרטי שעל הפרק.
- ציפי לבני: "לקדימה יש רעיון חזון ודרך!" האמנם?
- ציפי לבני: "פישלנו בעבר ועכשיו נעשה תיקון!" האמנם?
- ציפי לבני: "לקדימה יש תשתית של פוליטיקה אחרת!" האמנם?
ציפי לבני עדיין חייבת לתת תשובות לציבור;
מהו
"הרעיון" שלה? - האם להמשיך בנסיגות "בתמורה לשלום על המדף"?
מהו
"החזון" שלה? - להיות אופוזיציה מדינית בסגנון מרצ?
מהי
"הדרך" שלה? - להמתין לנפילת ביבי וממשלתו, כדי לרשת אותו?
לאור כישלונותיה מן העבר, כשרה בממשלות שרון ואולמרט ובהסתמך על התנהלותה ושתיקתה, כיושב-ראש האופוזיציה, שאינה רוצה לתמוך בממשלה, אך גם חסרת תחמושת לבקר אותה, נותרה לה כנראה תקווה אחת, שמבוססת על העיקרון הטקטי של התורה הקומוניסטית האומרת: "מה שיותר רע הוא יותר טוב". בתרגום ישראלי: מה שיותר רע (לביבי ולממשלה) יותר טוב (לציפי ולקדימה). כלומר, המתנה למשבר ולנפילת הממשלה, כדי אולי לרשת אותה?
