א'-ב' בדמוקרטיה

ימים ספורים לפני ה"הינתקות", אחרי שנתניהו התפטר מהממשלה ונסע לחו"ל לטפל בעניינים אישיים שלא סבלו דיחוי, התעמת ב-"ערב חדש" של ערוץ 1 פנחס ולרשטיין, אז ראש מועצת יש"ע, עם טומי לפיד, שר המשפטים לשעבר. ולרשטיין התחנן שה"הינתקות" תועבר להכרעת הציבור. הוא הבטיח, שאם החלטה על ביצועה תתקבל באורח דמוקרטי, יבלעו מתנגדיה הגלולה המרה ולא יוסיפו להתנגד. בשלב זה התפרץ לפיד לדבריו: "אחרי שהממשלה החליטה, הכנסת אישרה, ובית המשפט העליון דחה העתירות, משהתקבלה הכרעה דמוקרטית, היא מחייבת את כוווולם. להחלטה שהתקבלה כדין חייבים לציית, כל התניה מהווה המרדה נגד אשיות שלטון החוק והדמוקרטיה במדינה". מול המתקפה הבוטה והקולנית התערער בטחונו של ולרשטיין, למיטב זכרוני הוא הגיב במגומגם ובחצי-התנצלות, ולא השיב התשובה המתבקשת - כי עם כל הכבוד לממשלה, לכנסת ולבית המשפט העליון, במשטר דמוקרטי הריבון הוא הציבור, "העם". זרועות הממשל - המבצעת, המחוקקת והשופטת - אמורות לשרת אותו ולמלא הכרעותיו, לא לכפות עליו את רצונן. העם הכריע כאשר בחר בליכוד בראשות שרון על בסיס "דין נצרים כדין תל אביב" - מול מצנע בראש מפלגת העבודה, שביקש לבצע איזו "מיני-הינתקות" כהפגנת רצון טוב כלפי שכנינו והעולם. כאשר הפך שרון את דעתו, כשראה משם את מה שלא רואים מכאן (עיניו נפקחו אומנם רק בקדנציה השנייה לשלטונו), או משנשפה הפרקליטות בעורפו בחוזקה - היה חייב, במשטר דמוקרטי תקין, ללכת אל העם, להסביר המהפך שחל בעמדתו ולקבל, בבחירות או במשאל עם, ברכת הציבור לדרכו החדשה - או להתפטר. מי שבעט בדמוקרטיה היה אריאל שרון ומרעיו, לא פנחס ולרשטיין והמתיישבים שביקשו לקיים הליך דמוקרטי תקין לפני היפוך הכרעת הציבור בבחירות בנושא מרכזי. - ההיסטוריה חוזרת על עצמה. ב-"ערב חדש" (25.10.09) התעמת בועז העצני עם האלוף (במיל.) אלעזר שטרן, בהנחייתם "המאוזנת" של דן מרגלית וטלי ליפקין-שחק. העילה לעימות - הנפת הכרזה "שמשון לא מפנים את חומש" בטקס השבעת טירונים ביום ה'. אחרי שנתנו לאלעזר שטרן להסביר באריכות מדוע חייבים חיילים למלא פקודות (אחרת תיחרב המדינה), הועלה בועז העצני על דוכן הנאשמים ונדרש - תוך כדי הפרעות וגינויים חוזרים ונשנים מצד המנחים, ונאומים "מתפרצים" של האלוף (במיל.) - לנמק באיזו זכות הוא מצדד בחורבן המפעל הציוני. העצני עשה כמיטב יכולתו להסביר שהוא בעד קיום פקודות, אבל אין להטיל על הצבא משימות פוליטיות. אך גם כאשר "הרימו לו להנחתה" בשאלה האם חיילים צריכים לבצע פקודות פינוי יישובים - לא השיב התשובה המתבקשת: חשוב למלא פקודות, אך ביצוע הכרעת הבוחרים הוא ערך חיוני הרבה יותר לקיומנו כמדינת חוק דמוקרטית. מדינה שבה הצבא ממלא באופן עיוור כל הוראה של השליט, היא רפובליקת בננות. יש פקודות בלתי חוקיות בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליהן, אותן אסור לבצע. הוראת ה"הינתקות", שהתקבלה בניגוד קוטבי להכרעה דמוקרטית בבחירות, הייתה פקודה כזאת. לסרב לבצעה לא הייתה זכות, אלא חובה של כל אחד, אפילו אם לדעתו ימות משיח היו אמורים להגיע תכף לאחר השלמתה. פשעו מפקדי צה"ל כאשר הסכימו לשמש, "ברגישות ובנחישות", כקבלן-ביצוע של פקודה בלתי חוקית בעליל. פשעו פקידי הממשל שהכינו, בחריצות וביעילות, התשתית למימוש הוראה בלתי חוקית של שליט מושחת. פשעו התקשורת ורשויות אכיפת החוק, שהתגייסו במלוא עוצמתן למעשה הנבלה של רמיסת הדמוקרטיה. כתבתי על כך פעמים רבות, מאז מאמרי הראשון "על דמוקרטיה ועל סרבנות" ב-14.8.2005, ערב ה"הינתקות". הגיע הזמן שדוברי המחנה הלאומי ידברו בקול ברור ורם, ויחשפו ערוות הממשל והאליטות - במקום להתנצל.