ציון נכשל בדמוקרטיה

[לקריאת המאמר "א'-ב' בדמוקרטיה"] ציטוט ראשון: "העם הכריע כאשר בחר בליכוד בראשות שרון על בסיס 'דין נצרים כדין תל אביב'... כאשר הפך שרון את דעתו... היה חייב, במשטר דמוקרטי תקין, ללכת אל העם, להסביר המהפך שחל בעמדתו ולקבל, בבחירות או במשאל עם, ברכת הציבור לדרכו החדשה - או להתפטר".

• ובכן, לא. לצערנו, מצע פוליטי אינו מסמך משפטי חד-משמעי ועקבי אלא מסמך פרסומי שנכתב במטרה לרצות כמה שיותר בוחרים, ולכן הוא מלא סתירות וחורים. כל בוחר מתמקד באותם משפטים שמספקים את מאווייו ומתעלם מהיתר. אם ממשלה תתפטר בכל פעם שהינה פועלת בניגוד לאיזה משפט במצע לא תהיה ממשלה שתחזיק מעמד שבוע.

• יבואו ויאמרו כי זה היה נושא עקרוני. עקרוני למי? לכותב המאמר? ולראיה - גם בבחירות שאחרי ההינתקות נבחר מי שנתפס בציבור כממשיך דרכו של אריק שרון.

• ויש לזכור כי בישראל שיטה קואליציונית, בה על המפלגה המובילה להתפשר עם מפלגות נוספות על-מנת להגיע לרוב שיאפשר ממשל יציב.

ציטוט שני: "יש פקודות בלתי חוקיות בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליהן, אותן אסור לבצע". "פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה" - הינו ניסוח שמקורו בפסק הדין במשפטם של המשתתפים בטבח כפר קסם: "סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל, מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה ככתובת אזהרה האומרת: 'אסור!' לא אי-חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי-חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי המשפט חשובה כאן אלא: הפרת חוק גלויה ומובנת, אי-חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או המעשה שהפקודה מצווה לעשותה. אי-חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין איננה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי-החוקיות בעליל הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו". מדובר על מצב שהינו טבח, רצח או גרימת חבלה חמורה בכוונה באנשים חפים מפשע שאינם מסכנים אדם. לצערנו, כל אוחז בעט מרשה לעצמו לפרש את המושג בשירות דעתו הפוליטית. ציטוט שלישי: "חשוב למלא פקודות, אך ביצוע הכרעת הבוחרים הוא ערך חיוני הרבה יותר לקיומנו כמדינת חוק דמוקרטית. מדינה שבה הצבא ממלא באופן עיוור כל הוראה של השליט, היא רפובליקת בננות". נהפוך הוא. "ביצוע הכרעת הבוחרים" לגבי צבא הינו הוראות הממשל הנבחר, ואין בידו של הצבא או כל אדם, דרך אחרת להגדיר את רצון הבוחר. ביום בו אנשי צבא יחליטו איזו פקודה למלא או לא, זה קץ הדמוקרטיה ותחילתה של דיקטטורה. ולסיכום: "הגיע הזמן שדוברי המחנה הלאומי ידברו בקול ברור ורם, ויחשפו ערוות הממשל והאליטות - במקום להתנצל". עצוב שהמחנה הלאומי, או שמא חלקו שיש לכנותו "המחנה הלאומני", כשהנו רואה כי אין ביכולתו להשפיע בדרכים דמוקרטיות הוא מנסה לייצר "דמוקרטיה" אחרת שתשרת את דעתו הפוליטית. עצוב שבציבור נפוצה הבורות בהבנת דמוקרטיה מהי, וכך הציבור נחשף לניסיונות מניפולציה על דעותיו.