הרב משה שזיפי גן חיות מותר לכתחילה זיכנו בורא העולם ומילא את עולמנו בבעלי חיים מסוגים שונים, ואנו עומדים נפעמים מול יצירה נפלאה זו ואומרים: "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך". לא בכדי מוזכרים בתנ"ך בעלי חיים. אנשים בדורות הקודמים חיו את הטבע, ובעלי החיים היוו חלק מסביבתם הטבעית. כיום, לעומת זאת, מי שרוצה להכיר את החיות נאלץ לצאת לגנים מיוחדים המרכזים מקבץ של בעלי חיים הנמצאים שלא בסביבתם הטבעית.
נראה שאין בעיה הלכתית בביקור בגני החיות ומצאנו סיפורים על גדולי ישראל בדורות הקודמים שהלכו לצפות בבעלי חיים. כך מצינו בספר לקט יושר לר' יוסף בן משה, המעיד על רבו רבי ישראל איסרלן, בעל תרומת הדשן, שהלך בשבת כברת ארץ לראות זוג אריות שהובאו לעירו, וכן החיד"א מספר שבהיותו בלונדון ביקר בגן החיות וראה "חיות משונות מבהילות ותקיפות", וכן "נשר יפה מאוד ואמרו שהיה לו מאה שנה". וכן למד שם על הרכבות של בעלי חיים שונים, דוגמת חתול עם לביאה.
אמנם אין החיות נמצאות בסביבתן הטבעית, ובחלק מגני החיות כלואות החיות בכלובים, אך החוק המאפשר פתיחת פינות חי מחמיר מאוד בכל הנוגע למרחב המחיה של החיה ולדרך הטיפול בה, כך שנראה שאין לראות בדבר בעיה של צער בעלי חיים. כמו-כן מובא בפסקי התוספות ש"צער בעלי חיים אינו אסור אלא כשמצערה בלי ריוח", וביתר דיוק הביא בספר איסור והיתר: "וכתבו התוספות בע"ז, אע"פ שצער בע"ח דאורייתא, אם יועיל לאיזה דבר - מותר".
וכן כתב בעל תרומת הדשן: "נראין הדברים דאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצרכיו ולתשמישיו דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם". וברוח דברים אלו פסקו הדבר באחרונים: בט"ז שהתיר לנחור התיישים כדי למכור עורותיהם שלמות, הרי שגם משום ממון לא שייך איסור צבע"ח. וכן כתבו בשו"ת עבודת הגרשוני ובשו"ת יד אליהו, ובהגהות חת"ס, (בבא מציעא לב ע"ב) כתב שאיסור צער בעלי חיים חל כשאינו לצורך בני אדם או לכבודו או ממונו ומביא את דברי הרמב"ן בפרשת שילוח הקן, שלא הגיעו רחמי שמים על בעל חיים כשהוא לצורך האדם.
נמצאנו למדים שמותר לבקר בגני חיות כדי להתפעל ממעשה ידי הבורא ולכן נפסק להלכה שכל בריה שמראה מעורר התפעלות מברכים על ראייתה "ברוך משנה הבריות", כגון: על פיל וקוף והדבר אמור לא רק על הפיל והקוף המוזכרים במפורש, אלא גם על בעלי חיים משונים אחרים המעוררים התפעלות, כגון: טווס, יען, קנגרו, לוויתן, דולפין וכו'. ועל אותו פיל שבירך פעם אחת לא יברך עוד לעולם. אבל על פיל אחר - אם עברו 30 יום מאז שבירך בפעם הקודמת, והפיל האחר מעורר בו התפעלות מחדש, יברך ברוך משנה הבריות בלא שם ומלכות. ואם רואה בריה משונה אחרת, כגון שבירך על פיל ועתה רואה קוף - יברך גם בתוך 30 יום.
הרב גרשון שחור השקפת העולם הירוקה מוטעית ראשית, עלינו לשאול שאלה מהותית יותר - באיזו זכות אנו אוכלים עוף לארוחת צהריים, הרי הזכות הבסיסית של כל בעל חי היא לחיים. האם מותר לנו "לרצוח" לשם הנאת הבטן? מעבר לכך, כיצד מותר לצה"ל להשתמש בכלבים על-מנת לתפוס מחבלים בתוך בתים? באיזו זכות אנו מסכנים את חיי הכלבים ומערבים אותם בעל כורחם במלחמות בני האדם.
עלינו להבין שבניגוד לשיטתם של "הירוקים", הרואים בבעל חי ישות עצמאית לכל דבר, אנו רואים את בעלי החיים כנבראים שייעודם לשמש את בני האדם. המצב בו רואים את בעלי החיים כשווי זכויות לבני האדם, יוצר תקלה מוסרית עמוקה. אם גם הפרה וגם אני נמצאים על אותו סולם מוסרי, אז מדוע לא נאמץ את תפיסת העולם של הפרה הגורסת (תחמיץ) "אכול ושתה כי מחר נמות". אצל הפרה זה בסדר, אולם אצל האדם, תפיסה כזו היא הרסנית.
אולם הגבלה אחת חשובה הגבילה אותנו התורה ביחסנו לבעלי החיים. מטרת כל המצוות הינה "לצרף" את הבריות. כמו שבכור הברזל מוציאים את הסיגים ומשאירים את המתכת נקייה, כך המצוות אמורות להוציא מאיתנו את המידות הרעות ולהשאיר אותנו טובים יותר. אם ננהג באכזריות לבעלי החיים - הדבר יפגע בנו ויעשה אותנו אנשים פחות טובים. כל פעולה שיש לה מטרה ברורה לטובת האדם, ואין בה אכזריות שאינה לצורך, מותרת בבעלי החיים, ובמידה מסוימת אף הכרחית על-מנת ליצור את החיץ המוסרי הברור בין בעלי החיים לבני האדם.
פשוט ששמירת בעלי החיים בגני החיות אינה אכזרית. כל היום משתדלים לדאוג לחיות למזון ולטיפול רפואי ראוי, כך שהדבר לא גורם לאף אחד מהמבקרים בגן החיות למידה של אכזריות או רוע. להפך, כל מי שמבקר בגן חיות מקבל את המסר של חשיבות השמירה על בעלי החיים. לכן איני רואה כל מניעה בביקור בגן חיות.
הכלל הקובע בעניין הוא מה שגורם לאדם לתועלת ואינו פוגע במוסריות שלו מותר, מה שפוגע במוסריות האדם אסור.