לא זכור לי ששאלו אותי. גם חברותי התקשו לזכור פנייה כלשהיא בעניין זה. ודווקא יש להן מה לומר. לא ברור עד כמה חברות הכנסת דליה איציק וציפי חוטובלי, מובילות הצעת החוק להארכת חופשת הלידה של נשים לחצי שנה, יודעות מה נשים רוצות. יש, אגב, דרך פשוטה ויעילה לברר זאת. סקרים ודיון ציבורי היו בהחלט יכולים לסייע לח"כיות המכובדות לפני שהן ממהרות להציע חוק שהדעות עליו חלוקות.
אבל מעבר לסוגיית ייצוג האינטרס של הפרט בדמוקרטיה שאיננה ממש ישירה, המצב בהחלט מדאיג. מניפולציה שלטונית המנסה להחזיר את הנשים לטריטוריה הביתית בכסות של דאגה לרווחת האישה ולדור העתיד, זכורה לנו. תרגעו בנות, לא מפאת גילנו העתיק, רק מספרי ההיסטוריה, מתקופת המהפכה התעשייתית. אז כמו היום, הפטריארכיה נבהלה ונשים הודרו מספירה הציבורית. לא מפליא. נשים עובדות בהחלט עשויות להוות תחרות מסוכנת ומי בכלל רוצה אישה עובדת שתתלונן שהיא עייפה מדי בערב, תחטא באי הכנת ארוחות משביעות ותשכח את גיגית מי הסבון החמים לרגליו העייפות של הגבר העמל לפרנסתה. במקום לשפר את תנאי העבודה של נשים, שלחו אותן חזרה הביתה. כאז גם היום.
עיקרי החוק המוצע מטופשים להפליא. נשים תוכלנה להאריך את עבודתן בבית, לחצי שנה. שכר מביטוח לאומי לא יתקבל. כמה מפתיע. ממתי המדינה מכירה בעבודת האישה בבית כבעלת ערך יצרני? מספיק שנתעמק לרגע בהגדרה "חופשת לידה". הגדרת התקופה הראשונה לטיפול ברכים הנולדים כ"חופשה" אומרת הכל. זהו לא מעבר למשרה ביתית. בטח שלא. על עבודה צריך מישהו לשלם. זו חופשה. את יכולה לבלות אותה על חוף הים מאזינה למוסיקת רקע ענוגה או באיים רחוקים וקסומים. אגב, "חופשה" היא אולי הביטוי ההולם למי שמוכנה לקבל את ההגדרה המוזרה "עקרת בית" (ושלא יספרו לנו שהמילה עקרת מקורה בעיקר..).
אגב, כמה דמוקרטי, את גם לא חייבת לנצל את כל החופשה. כלומר, צאי ונהלי שיחה אינטליגנטית בעלת אופי חברתי סוציאלי ערכי עם מעסיק או מעסיקה שאיך נאמר זאת בעדינות, ממש לא ב... שלו מעמדך החברתי, מצבך הפיזי והנפשי והרווחים הצפויים לדור העתיד שיעצב את פני החברה הישראלית. ובצדק, אגב. הוא או היא מנהלים עסק ולא מוסד סוציאלי. תנסי לשכנע אותו שהוא רק ירוויח מהיעדרותך הארוכה שכן יקבל בחזרה עובדת בריאה יותר, מאושרת יותר וחזקה יותר. ותסבירי לו/ה שחברתך שבחרה לקצר את משך החופשה לשלושה חדשים היא לא עובדת מסורה אלא אדם חסר אחריות כלפי משפחתו ועתיד האומה. אני הייתי שולחת אותך הביתה עם תפילת הדרך, שכן בנוסף לסכנת הפיטורין תחזרי הביתה לחברה שבה כפי הנראה תיווצר חלוקה של GOOD ENOUGH MOTHERS למול קרייריסטיות חסרות חוש אימהי מפותח הלוקות בדאגה לעצמן במקום למשפחתן וצאצאיהן חסרי הישע.
מעסיק/ה שמפסיד עובדת לתקופה של חצי שנה לא יוכל לפטר אותה במהלך התקופה. רגע אחרי שתחזרי מותשת מ"חופשתך" הארוכה הוא יוכל לעשות זאת. ובצדק. הצרה היא שלא נוכל אפילו להאשים את הגברים בעניין אלא רק את אחיותינו חברות הכנסת.
אני יושב ומדמיין לי איך הייתה נראית החקיקה אצלנו, שגם כך היא סובלת ממספר לא מבוטל של חוליים, אם עוד היה צריך על כל חקיקה לערוך סקרים ודיונים. בשיטה הדמוקרטית הקיימת זכותנו, אחת לתקופה, להחליף את השלטון באמצעות פתק מתאים בקלפי ובין בחירות לבחירות, ניתן להפגין, לכתוב, לדבר - ותו לאו.
נראה לי כי אין כאן ניסיון לקבוע כי מדובר ברצון להחזיר את הנשים לתקופת האבן (או לכל תקופה קדומה אחרת) - מציעות החוק הן חברות הכנסת הפועלות, לתפיסתן, בשם המגזר הנשים בישראל.
ולגופו של עניין - האם אין החוק האמור משפר את מצבה של האישה לעומת מצבה כיום (לפחות של אותה קבוצה שמעדיפה שלא לחזור מהר לעבודתה)? האם, למרות משחקי המילים, לא מוערכת חופשתה של האם (יש האוהבים חופשה על חוף הים; יש האוהבים לטפס על ההרים; ויש המעוניינים להיות שעות ארוכות ליד הרך הנולד)?
נשים כאלו אינן מהוות סיכון לגברים (וגם לא להיפך) ולא הייתה בכנסת כל קונספירציה גברית בחקיקה האמורה. אם אישה בחופשת לידה ארוכה חוששת למקום עבודתה עם שובה, היא יכולה לבחור לקצרה.
וקצת לפני סיום, נחזור למעסיק עצמו - נכון שקיים סיכון שהמעסיק ייפטר את החוזרת מחופשת לידה שכן, מה לעשות, הוא צריך לנהל את העסק שלו גם כאשר אישה יולדת ובחודשי היעדרותה, הוא עשוי לאייש את התפקיד של היולדת ולראות, לאחר שובה, כי המחליף או המחליפה מתאימים לו יותר. אבל, בשינוי החקיקה, הוא יחשוב פעמיים. ועוד תרומה לאיזון התמונה ולהורדת מפלס הפרנויה - האם מצבו של הגבר (זה המשרת שירות מילואים) טוב יותר; האם היעדרות של כחודש, ולעיתים אף יותר, לא עלולה לפגוע במקום עבודתו?
ולבסוף - "האויב של הטוב הוא הטוב ביותר" - כל ניסיון להגיע לחקיקה שתהא טובה לכולם רק תגרע מהמצב.
