מחקר שפורסם בימים אלו בגרמניה תוקע סיכה בבועת התעמולה שלה כאילו היא "סיפור הצלחה" בייצור אנרגיה מתחדשת, כלומר אנרגיה שאינה מייצרת פליטות של שריפת דלקים פוסיליים או של אנרגיה גרעינית. המחקר פורסם בדוח שנקרא: "ההשפעות הכלכליות של קידום האנרגיה המתחדשת: הניסיון הגרמני", ונערך על-ידי מכון המחקר RWI העוסק במחקרי מדע ומדיניות.
ב-1991 נחקק בגרמניה חוק הכופה על יצרני החשמל הגדולים לרכוש את החשמל המתחדש בעלות של 90 אחוז ממחירו לצרכן. בשנת 2009 נאלצו היצרנים הגדולים לשלם מתוקף החוק עבור אנרגיה מתחדשת המופקת מקולטים סולריים 59 סנט לקו"ש (קילוואט בשעה) חשמל שהוזרם לרשת מיצרנים "ירוקים", בעוד שמחיר הייצור הריאלי שלהם ממקורות אנרגיה בלתי מתחדשת עמד באותה עת על 2.9 - 10.2 סנט לקו"ש.
התמחור של 59 סנט לקו"ש הביא לתשלום סובסידיות עבור ייצור באמצעות תאים פוטואלקטריים, אשר בתורו העלה את גרמניה למעמד המדינה בעלת בסיס ההתקנה הגדול בעולם של תאים פוטואלקטריים והקנה לה את תדמית "ההצלחה העולמית" בתחום האנרגיה הירוקה.
אולם המחקר הנזכר חושף, כי למרות שגרמניה הפכה למובילה עולמית בהיקף התקנות פאנלים סולריים, כמות האנרגיה המיוצרת בעזרתם הינה זניחה - רק 0.6 אחוזים מתצרוכתה. מה שאינו זניח הוא הסבסוד, שעלותו בשנת 2008 הייתה 12.4 מיליארד דולר, ושעלותו הצפויה בשנים 2000 - 2010 תאמיר ליותר מ-73 מיליארד דולר. את מחיר קידומה של האנרגיה המתחדשת משלמים צרכני החשמל, באמצעות תוספת של 2.2 סנט לקו"ש למשק בית, אשר הביאה לגידול חשבון החשמל הממוצע במדינה ב-7.5 אחוזים. הצד הפחות מיוחצן של עסקי האנרגיה הירוקה נמצא במעלה שרשרת הערך, כלומר - עסקים רבים נפגעו כתוצאה מעלויות האנרגיה הגבוהות, אשר הביאו לאובדן מִשרות ומקומות עבודה.
גם לדנמרק השכנה יש שיאים "ירוקים" משלה. דנמרק היא מדינה קטנה יחסית (5.5 מיליון תושבים - פחות מאוכלוסיית ישראל), ואקלימה שופע רוחות. עד כה נבנו בה יותר מ-5,500 טורבינות רוח - הרבה יותר טורבינות לנפש מבכל מדינה אחרת. היעד של כושר ייצור מתחדש הושג לכאורה - תחנות הרוח הן בעלות כושר ייצור נומינלי של כ-20 אחוז מהצריכה - כמעט היעד שאליו שואפים להגיע בהסכם קיוטו עד שנת 2010. אלא
שמחקר הנדסי שבחן את שוק האנרגיה הדני מגלה, כי הטורבינות פועלות למעשה רק ב-20 אחוז מיכולתן ורחוקות מן היעד הירוק. ה"קפיצות" בתדירות הרוח אינן מאפשרות לבסס עליה אספקת חשמל. התמזל מזלה של דנמרק, שהיא התברכה בשכנות גדולות, טובות ונדיבות, ושרשת החשמל שלה מחוברת לרשתות של נורווגיה, שוודיה וגרמניה. כאשר הרוח אינה נושבת, מושכת דנמרק חשמל משכנותיה, אשר להן חשמל הידרואלקטרי בשפע (נורווגיה ושוודיה), וגם גרעיני (שוודיה וגרמניה). כאשר הרוח נושבת - דנמרק מחזירה לשכנותיה חשמל, המופק מתחנות הרוח שלה, שעלותו כפולה ממחיר חשמל המופק מתחנות פחם.
בספרד, מדינה נוספת שלקחה ברצינות את היעדים הירוקים, פורסם לאחרונה דוח של
ד"ר גבריאל קאלזדה, אודות מימוש ההמלצות הירוקות בנושאי האנרגיה המתחדשת. על-פי הדוח, "כל מגאוואט חשמל ירוק מותקן מחסל כ-5.28 (בממוצע) מקומות עבודה בתעשיות אחרות". ההשקעה הכוללת של ממשלת ספרד בסבסוד מחירי האנרגיה החשמלית הירוקה עד היום, עומדת על כ-10 מיליארד דולר. בנוסף, ספרד קיבלה על עצמה התחייבות חוזית לקנות בעתיד חשמל ירוק בסכום של כ-26 מיליארד דולרים נוספים מהמתקנים שכבר נבנו. לו הועמסו התחייבויות אלה על מחיר החשמל לצרכן, היה צורך להעלות אותו ב-31 אחוז - רק כדי לכסות את ההוצאות שכבר נגרמו עד עתה. גם בספרד ששוקעת בהוצאות ענק, לא עלה היקף הפקת האנרגיה הזאת על אחוז אחד מכלל הצריכה בשנת 2008, ולפיכך, בעקבות המשבר הפיננסי, שונה לאחרונה במדינה החוק למימון החשמל המתחדש.
בישראל הגישו באפריל 2009 חברי הכנסת דב חנין ואופיר פז-פינס הצעת חוק להעלות את כמות החשמל המופק באמצעות אנרגיה מתחדשת עד ל-20 אחוז בהדרגה עד שנת 2030. מגישי ההצעה מציינים בה כי בשנת 2009 ישראל סיפקה רק 0.1 אחוזים מתצרוכת החשמל שלה באמצעות אנרגיה מתחדשת, וכי במדינות רבות, ביניהם גרמניה וספרד, כבר מומשו חוקים דומים.
ובכן, לנוכח עוגמת הניסיון המצטבר של גרמניה, דנמרק וספרד, יש לקוות כי המחוקק הישראלי יידע להקשות על מגישי הצעת החוק הנזכרת בשאלות הנכונות ויסיק את מסקנות הנכונות בטרם נִזרֶה מיליארדים לרוח.
