שלושה אירועים סמוכים, שלכאורה אין קשר ביניהם, ממחישים איך הגולדסטונים של ישראל מכרסמים בחוסנה של המדינה מבפנים - יותר מאביהם הרוחני שמבחוץ. הם שתולים חזק במערכת החקיקה והמשפט, ומטילים את מוראם על קברניטי המדינה, שמפחדים להרגיז אותם. כך מאבדת ישראל, בקצב גובר והולך, את כושרה להתגונן מאויביה ולהשיג שלום וביטחון.
ביום 22.10.09 הופיעו בעיתונים כותרות שבישרו כי
פרקליטות המדינה מכירה באחריותה להרג ערבים במהומות אוקטובר 2000 ותפצה כל משפחה של הרוג במיליון ש"ח. אלו לא מסתפקות בכך וטוענות שגם יגישו תביעות פליליות בביה"ד לפשעי מלחמה בהאג. כלומר - הפרקליטות פועלת בנאמנות לסיפור הפולקלור היהודי על השלומיאל שגם אכל את הדגים המסריחים, גם קיבל מכות וגם גורש מהעיר. אף אחד לא הזהיר אותם מאכילת הדגים המסריחים של ההסתה הערבית על "הרג חפים מפשע", כשברור היה שהשוטרים נאלצו לירות במתפרעים שהשתלטו על כביש ראשי בישראל וסיכנו חיי הנוסעים בו. הפרקליטים המלומדים גם החליטו להתעלם מדוח השופט אור, שקבע במפורש איך עלילת הדם המצולמת של "רצח הילד מוחמד א-דורה" הוציאה את הצעירים שנורו - להתפרע בכביש. וזו לא הייתה "הפגנה לגיטימית" המותרת במשטר דמוקרטי. התרפסות הפרקליטות בפני הפוגרומיסטים הערבים - יחד עם הנזק הכספי למדינה - גם תשמש הודאה בביצוע פשעים של ישראל נגד האוכלוסיה הערבית. וזאת - במקום להגיש תביעות נגד מפיצי עלילת הדם שגרמה להתפרעות ונגד המתפרעים עצמם, שצילומיהם נמצאים במשטרה. מיליון השקלים שתקבל כל משפחה רק יחזקו את המסיתים לדה-לגיטימציה בינלאומית של המדינה.
באותו פרק זמן התפרסם גם פסק-דין של מתפרע ערבי שדהר עם טרקטורון, ביום הכיפורים, לתוך קבוצת ילדים בכפר תבור ודרס למוות ילדה בת תשע. לא רק שהוא לא הואשם ברצח, אלא גם לא נענש ב-20 שנות מאסר על הריגה. הוא יצא עם עונש של עבריין תנועה, ההופך לצחוק את קדושת חיי האדם בה מתהדרת ישראל. אצל המתחנפים לאויב - קדושה זו נעלמת כשערבי הורג יהודי.