כפר קאסם כמשל לסולחה בדויה

בתאריך 29.10.1956, בצלו של מבצע קדש, נטבחו בכפר קאסם, על-ידי כוח של משמר הגבול שפטרל במקום, 49 אזרחים תמימים (ביניהם נשים וטף) שצעדו לכיוון בתיהם אחרי יום מייגע בשדות ובמקומות עבודתם. חומר רב נכתב וסופר מאז על אודות המניעים, הנסיבות והמחזות הקשים, אך ראוי לציין פה, שהחיילים שביצעו את הפשע הזה קיבלו את הפקודה המפורשת "לקצור את כל מה שנע" וגם, "ללא סנטימנטים". אחד מאלה (רס"ן שלום עופר) מספר בעדותו: "ירינו עליהם בצורה אוטומטית כמו הגרמנים"... ובכך נכתב פרק אחר בהיסטוריה של החרפה. כידוע, לאחר שנה בערך (23.11.1957), ובנוכחותם של הנכבדים - גם ערבים טובים מכפרים אחרים שגויסו לטקס - נכפתה על התושבים השכולים והמוכים אותה סולחה מפורסמת שלצורך קיומה נשחטו כהלכה 15 כבשים ו-100 עופות על חשבונו של צה"ל. בעקבות פארסה זו, נגזר על הנאשם הראשי, קולונל שדמי, לשלם פרוטה אחת כעונש סמלי, והשאר... דממה! יתרה מזאת, ומאחורי הקלעים, הוכרחו משפחות החללים, תחת איומים ולחצים שונים, לקבל את הפיצוי הכספי הנדיב (5,000 שקל) שקבעה ועדה שהוקמה מטעם הממשל הצבאי דאז. בכך נסגר העניין. הוכח לעם ישראל וגם לעיתונות הרשמית שהשקר משתלם; שניתן להגדיר כל פשע כ"תקרית חריגה ומצערת" כדבריו של בן-גוריון. ותכף תבוא הגאולה. ואם לא די בכל זה, מיד לאחר מכן השלימה המדינה את הפקעת אדמותיהם של תושבי הכפר לצרכיה הלאומיים ולטובתם של אזרחיה המובחרים. עד היום הזה נכללים שטחים נרחבים משטחי כפר קאסם שלא הופקעו בתחום שיפוטה של עיריית ראש העין השכנה - שהערבים יצטרכו להיאבק במטרה להשיג את המובן מאליו. מבחינת המשמעות, ובמבט על המפה ועל השטח מכל צדדיו, יש להגיד שהטרנספר הפנימי כבר התבצע. ולמרות הכל, ערביי ישראל עדיין מוכיחים את עצמם, כפי שגילה אחד החוקרים הנודעים, כ"מיעוט הכי נאמן בהיסטוריה". אז בבקשה, מר ליברמן! אם להעתיק את המשל שהזכרנו על הנושא הפלשתיני בכללו, אז נוכל לסכם בוודאות את הבא: לאחר שנים ארוכות של מאבק והתנגדות, הצליחה ישראל לשדל בלאט את העם הפלשתיני (או את חלק מהנהגתו הכושלת) לסולחה הרצויה. כשהנוסחה היא: שלום תמורת כלום. ליתר דיוק; תמורת דיאספורה מסוג נדיר, דהיינו על אדמתם ובתוך מולדתם. ואכן, לנוכח הפילוג שנוצר במחנה הפלשתיני, יכולים מנהיגי ישראל להכריז במלוא פיהם שאין עם מי לדבר. הערבים אינם עוד בעולם, והדרך אל הר הבית פנויה מתמיד (ואולי, בסופה של הדרך הזו, אי-שם על השערים, יואיל הנביא הערבי לקבל את פנינו ויסלח...). אולם הכמיהה שמקננת בסתר לבם של היהודים, להשיג איזושהי סולחה עם הערבים מבלי להכיר באחריותה המלאה של מדינתם לטרגדיה הפלשתינית (ובכך, להיפטר מהמשא הכבד ולסגור את המעגל) - הכמיהה הזאת תמשיך להוכיח את עצמה במציאות כמשאלת שווא. בין אם ישכילו אדוני השבטים, או לא ישכילו להבין וליישם את סוד הכוח, האמת תישאר תמיד פשוטה - כדברי החוכמה הנצחית: "האמת היא פשוטה. ואם היא מורכבת, היא לא אמת". האמת היא גם, שישנו בארץ הקודש מספיק מקום וחסד לכולם - אם ירצו... ועד להודעה אחרת, ובחזרה לכפר קאסם, יכול אני מצדי, כנכדו של החלל "יוסוף מוחמד אסמאעיל", להבטיח לכולם שאצלנו לא הייתה ולא נבראה שום סולחה.