בימים אלה מלאו 15 שנים לחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן. שלום, האמנם? ומי מהצדדים יצא נשכר מהעסקה?
הטובין שקיבלה ירדן: - מים. ישראל התחייבה להטות את הסכרים של מי הירמוך, לא פלא שמדינת ישראל מוצאת עצמה במצוקת מים כרונית ומבקשת לייבא אותו לעצמה מכל מקום אפשרי, היא הרי הפכה לתורמת המים של הערבים, בצפון ללבנון, בדרום לעזה, במזרח לירדן ולפלשתינים, עד כי לא נותרו די מים בשבילה.
- ירדן קיבלה 300 קמ"ר מדרום לים המלח, 30 קמ"ר בערבה חזרו לריבונות ירדן והוחכרו לישראל. כמו-כן, מדינת ישראל התחייבה להגביר את הסיוע הבינלאומי לירדן...
- בהסכם מופיע שיתוף פעולה כלכלי. היכן השיתוף, אם ההתנהלות היא חד-כיוונית? מדינת ישראל עושה כל שביכולתה למען ירדן, בפיתוח תעשייתי, בחקלאות, בהספקת מים, בהספקת עבודה, מפעלים רבים הועברו מישראל לירדן והם כבר מהווים גורם תחרותי, מאחר שעלויות הייצור ושכר הפועלים נמוך יותר.
- ויתור על ריבונות. ההסכם מכיר ב"תפקידה ההיסטורי המיוחד" של ירדן במקומות הקדושים לאיסלאם. בירושלים, תפקיד היסטורי? הרי ירדן עצמה התנתקה מהם ב-1988 וזאת לאחר שכבשה מקומות אלה ב-1948 והפסידה אותם במלחמת ששת הימים ב-1967 לאחר שהצטרפה לאחיה הערבים בהתקפתם על מדינת ישראל, מדוע לתת לה חזקה על בירת ישראל? מדוע ברוב איוולת הענקנו לחוסיין לגיטימציה על החלק המזרחי של ארץ ישראל? הלא בכך הוא קיבל זהות ירדנית כמו הייתה זו מדינה בפני עצמה ולא משטר מבית המשפחה הבדואית מחג'אז המולכת בחלק הגדול של ארץ ישראל, שנקרע ממנה ב-1922.
בכלל, הכיבוש הירדני של "הגדה המערבית" לא זכה להכרה בינלאומית מאחר ששטח זה, על-פי הסכמים בינלאומיים, החלטות בינלאומיות ומשפט בינלאומי, הוא חלק של הבית הלאומי היהודי. למעשה, זכות הריבונות היחידה על שטחים אלה הייתה ועודנה שייכת למדינת ישראל.
השלום הפורמלי עם ירדן נחתם ב-1994, אבל בפועל היו כבר קודם לכן פגישות עם המלך חוסיין. עובדה שבספטמבר 1973 התריע לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אבל לעשותו להלכה, לא העז, אלא לאחר שאש"ף חתם על הסכמי אוסלו עם ישראל.
השלום עם ירדן הוא חסר ערך, שכן האליטות שלה שוללות אותו, תיירים אינם מגיעים משם, הם אינם מסייעים לישראל בשום דרך, הם רק מעמסה כבדה, ועוד עומדת דרישתו של מלך ירדן "להעביר" ליהודה ולשומרון כמיליון מתושבי ירדן המונים 4.5 מיליון תושבים, ש-70% מהם מגדירים עצמם כפלשתינים.
המחיר שישראל שילמה עבור ה"שלום" היה עצום. החלום הבלתי נשלט לנגב חומוס בעמאן או בדמשק הוביל למקח טעות. באחד משיריו של נתן אלתרמן רב הדמיון להתנהלות של מדינת ישראל, "אז אמר השטן, לא אטול את כוחו ולא רסן אשים ומתג, ולא מורך אביא בתוכו ולא ידיו ארפה, רק זאת אעשה: אכהה מוחו ושכוח שאתו הצדק".
