תבשילי המטבח האיטלקי זוכים מזה שנים בארץ לפופולריות רבה. מסעדות איטלקיות צצות במקומותינו כפטריות אחר הגשם, ושפים מארץ המגף מוזמנים אליהן תדירות להדרכה גסטרונומית. בין אלה יצא לפניה שמה של "ג'ויה" הוותיקה (רחוב שנקר 9 בהרצליה) כמסעדה שאימצה אל חיקה את שילובו של המטבח המילנזי עם זה של טוסקנה.
כאחת מנושאות הדגל של רחוב המסעדות ההרצלייני, יצאו ל"ג'ויה" מוניטין בעיקר בשל הפסטות והפיצות המיוחדות שלה. היא חביבה עלי במיוחד בעונות הסתיו והחורף, שבהן יש ביקוש רב גם למרקים החמים שלה, תוצרת-בית. מעל כולם יצא לתהילה מרק הריבוליטה - מעדן ייחודי ל"ג'ויה", שהוא נזיד-איכרים טוסקני, בעל טעמים דומיננטיים של שעועית וכרוב שחור, ירקות ושמן. מן הסתם לא היה הנזיד מחמם הלב והבטן הזה מבייש אפילו את עשיו מספר "בראשית", אילו רק חי היום.
מעדן שאזל כשהגענו ל"ג'ויה", בצהרי סוף שבוע גשום וקר, ערגה בטננו למעדן המיוחד הזה, אלא שנאלצנו לוותר עליו בעל-כורחנו משום שפשוט אזל מן המטבח בשל ביקוש-שיא. התחליף היה מרק-עגבניות עם קרוטונים, טעים כשלעצמו, אבל רחוק מלהשביע את קיבתנו ולהתחרות בריבוליטה הדשנה. אל המרק האדמדם שלנו התלוותה פוקצ'ה חמימה, עם צלוחית של רסק-עגבניות, שכעבור דקות אחדות התקררה ואיבדה מפריכותה.
מהיצע הפסטות הגדול בחרנו ברביולי במילוי קרם-בטטה וגבינת-סטרקינו מלוחה, ברוטב-שמנת וגרגרי-קצח. בת הזוג בחרה בלינגוויני-ירקות ושרימפס - פסטה ארוכה ואובלית, בשילוב פירות-ים וירקות פריכים, בליווי עגבניות טריות, טימין ופרג'אנו. שתי המנות היו טעימות מאוד, מלבד הפרמזן, שהוגש, כמנהג המסעדנות הישראלית, כשהוא טחון, במקום בקובייה אחת, המשמרת את טעמו הפיקנטי. לרוויה שתינו בשקיקה בקבוק-סודה גדול של "סן פלגרינו", כיאה למשקה איטלקי שאין כמותו להרוות את הצימאון.
מן הקינוחים אהבנו, כהרגלנו, את הספומה משיבת הנפש - שכבות של מרנג-לימון קפוא וסלט-פירות אקזוטי - מעדן ייחודי ל"ג'ויה". לצידו הוגש אספרסו כפול ודומיננטי, כמו ששותים בארץ המגף.
מחיר הארוחה לשניים הסתכם ב-195 שקל, ומלבד אכזבת הריבוליטה הוא ענה, בהחלט, על צרכינו. הוספנו תשר של 15 אחוז על שירות אדיב וקשוב למלצרית מתחילה וזיכינו את "ג'ויה" ב-8 נקודות מבסולם קולינרי בן 10 נקודות.