|
כיום רשאי, אומנם, על-פי החוק, בית משפט מחוזי, בהרכב של שלושה שופטים, להטיל עונש-מוות על בגידה במדינה, בתנאי שהמעשה נעשה בתקופה של פעולות-איבה צבאיות של ישראל או נגדה. ובכל זאת, לא העז עד כה שום בית משפט להוציא לפועל גזר-דין שכזה, מן הסתם מכוח הטראומה הנוראה שהותיר אחריו גזר-דינו האומלל והבלתי-אחראי של טוביאנסקי. כך או אחרת, לנוכח גל האלימות חסר התקדים, השוטף באחרונה את המדינה, הגיעה העת להתפכח. לגזר-דין מוות על רצח, באשר הוא רצח, אין שום תחליף. לא מאסר עולם ולא עבודת פרך. אלה הם, בסך-הכל, עונשים ארעיים. עם תומם יוצא הרוצח חופשי לאוויר העולם, שממנו ראוי שלא לתת לו לנשום, לאחר שקטל במו-ידיו חיי אדם. מעל לכל צריך, אומנם, להחיל את עונש המוות על רצח-ילדים - הפשע הנורא והנתעב ביותר עלי אדמות - אבל בשום פנים ואופן לא רק עליו. באותה מידה ראוי העונש הזה לחול גם על כל רוצח מן השורה - על אחת כמה וכמה על רוצח סדרתי. רק עונש שכזה עשוי בכלל להרתיע אותו מלבצע את זממו. דמיאן קרליק, רוצחה של משפחת אושרנקו; רוני רון, רוצחה של רוז פיזאם; יעקב טייטל, רוצחם הסדרתי של פלשתינים חפים מפשע, וכל האחרים "הממתינים עדיין בתור", הם-הם המועמדים הטבעיים לעונש הזה.
|
