לאחר הצגת
תיאוריית הקונספירציה הקודמת, זו בין משרדי הבריאות והאוצר, נראה כי זו אינה היחידה ויש עוד.
והפעם, בענייני פחם עסקינן.
בימים אלו אמורה להתקבל החלטה בקשר להקמת תחנה לייצור חשמל מפחם בעיר אשקלון. כולם טוענים כי נזקי הבריאות ואיכות הסביבה הם כאלו שאסור להקים תחנת כוח המבוססת על פחם ומנגד, יש הטוענים כי באם כזו לא תקום ותיבחר חלופה אחרת, נתעורר בקרוב ללא מספיק חשמל, ואבוי לתרחיש אימה שכזה.
בנקודת זמן זו, שבה וצפה תיאוריית הקונספירציה והפעם, בין משרדי האוצר, התשתיות והמשרד למצב רוח לאומי (היש כזה משרד?...) - מצב הרוח של עם ישראל בימים אלו הוא לא משהו. ישנן בעיות רבות בתחום המדיני, בעיות רבות בתחום החברתי וגם לכלכלה לא יזיק שיפור. אז מה ירומם את עם ישראל - הרי זו תרופת הפלא - "המנגל"! זה מכבר הוכח כי עם ישראל העומד ומנפנף מול המנגל, סועד את ליבו בשיפודים שונים, מלקק אצבעותיו מהטחינה המלווה את השיפודים - הרי הוא עם שמח. אז מה הבעיה - צריך פחמים למנגל ואז, אם נייבא עוד פחם, גם לתחנת כוח חדשה, יהיה מספיק פחמים גם למנגל ובא לציון גואל.
ולרגע של רצינות.
יכול להיות שנכון שדרכים חלופיות ליצירת חשמל שלא בפחם יביאו אותנו למחסור בחשמל, שכן משך יישומן ארוך מדי, אך את זה כבר שמענו בעבר ולא הגענו לסיטואציה האפוקליפטית שממנה הוזהרנו. מאידך-גיסא, אם לא נתחיל היום לטפל ביישום דרכים חלופיות, בריאות יותר ומזיקות פחות לסביבה, הרי שנעמוד שוב ושוב באותה דילמה כל כמה שנים מחדש.
אינני מבקש להיכנס כאן לדיון טכנולוגי בחלופות המוצעות אלא רק מנסה לומר בפשטות שאין צורך ביום לימודים ארוך על-מנת להבין כי ניתן להתחיל ביישום חלופה מיידית, ואם חלילה נתקרב למצב של מחסור, נקטין את הצריכה. הקטנת צריכה ניתנת להיעשות בקלות יחסית באמצעות פרסום מתאים ו/או באמצעות היטלים על צריכה בזבזנית.
תחנת הפחם, בנוסף לנזק הסביבתי והבריאותי שאינו שנוי במחלוקת, גם לא תעזור למצבנו הבינלאומי שאינו מי יודע מה בימים אלו. העולם לומד לטפל בגורמים מזהמים ואל לנו להיות בצד של המזהמים. בינתיים, הוויכוח נמשך ועצם קיומו מזין תעשיה שלמה של אנשי ייעוץ, יחסי ציבור, פרסום ועוד.
