ההגיון העקום של יצחק זמיר

בצירוף מקרים - די חשוד, יש לומר - מתברר שאלה התומכים בפרקליט המדינה ומתנגדים לפיצול, תומכים בצעדו של הפרקליט כשפירסם המכתב הביקורתי, ואף סבורים שהצעד היה ראוי מבחינה מנהלית, ובשל מעמדו של הפרקליט הוא אף היה מחוייב לעשות כן. כשלעצמי, אני מוכן להניח שהמדובר במעשה בלתי ראוי מבחינת המינהל הציבורי, אלא שמפאת חשיבות המכתב, אני סבור שנכון היה לפרסם אותו - גם אם המדובר במעשה בלתי ראוי. ישנם בחיים מצבים כאלה. אלא שיש לדחות בתוקף טענות המצדיקות את צעדו זה של פרקליט המדינה בנימוקים דמגוגיים שיש בהם גניבת דעת ועלבון לאינטלגנציה. הרדיו חזר שוב ושוב על קטע מראיון שנתן אתמול יצחק זמיר, שבו הוא מבקש שנבין שפרקליט המדינה נהנה מעצמאות, ולכן סמכותו לשגר את המכתב לשר המשפטים ולחלוק עליו פומבית - כמוה כסמכותו להגיש כתבי אישום. מסביר זמיר: "היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה...חייבים להיות עצמאיים...נניח לרגע ששר המשפטים בכבודו ובעצמו מביע דעה ששר חשוב מאד נהג בסדר ולא עבר עבירה פלילית. האם אז פרקליט המדינה צריך להתיישר, להתייצב דום, ולהצדיע ולומר: אם זה מה ששר המשפטים אומר אני צריך לשתוק?" וכותב זמיר באחד העיתונים: "פרקליט המדינה, על-פי החוק, חייב למלא את תפקידו באופן עצמאי, גם בניגוד לדעתו של שר המשפטים. רק כך הוא יהיה מסוגל לנהל חקירה ולהגיש אישום נגד שר שחשוד בשחיתות". העובדה שיצחק זמיר קושר בין הלגיטימיות של הביקורת הפומבית של פרקליט המדינה כלפי שר המשפטים, לבין הסמכות של פרקליט המדינה להגיש כתבי אישום - היא היא הדמגוגיה בהתגלמותה, שנועדה לאחז את עיני הציבור. כי יצחק זמיר, פרופסור לדיני המשפט המנהלי, יודע היטב ששיגור המכתב על תוכנו הביקורתי - אין לו דבר וחצי דבר עם הסמכות להגיש כתבי אישום. שהרי מי כפרופ' זמיר יודע, שהחלטה להגיש כתב אישום היא פעולה מעין שיפוטית מובהקת, שסממניה הוגדרו לא פעם ולא פעמיים על-ידי בית המשפט העליון, שיצחק זמיר נמנה פעם על יושביו. ואילו שיגור המכתב הביקורתי הוא מעשה מינהלי - מוצדק או לא - שאין לו כל קשר, אפילו לא קשר רחוק, עם מעשה מעין שיפוטי מהסוג של החלטה להגיש כתב אישום. הגשת כתבי אישום נמצאת בליבת התפקיד של פרקליט המדינה - מה שאין כן בשיגור מכתבים ביקורתיים, חשובים והרי גורל ככל שיהיו, לשר המשפטים. עצמאותו של פרקליט המדינה להגיש כתבי אישום היא עצמאות של ממלא תפקיד מעין שיפוטי, שאין עליה עוררין, ואין ללמוד או להסיק מכך לגבי שאלת עצמאותו בתחומים מינהליים ואחרים, שהם מחוץ לתפקידו המעין שיפוטי. אבל מה שבאמת מדאיג הוא, שיצחק זמיר - שכך על העוקם מנמק את עמדותיו - ישב פעם בבית המשפט העליון ונימק פסקי דין.