לוחש נאמן

מוצאי שבת – פגוש את העיתונות עם דנה מודן, שר המשפטים חוזר כמה וכמה פעמים על האימרה "דברי חכמים בנחת נשמעים", כאשר רוצה הוא בפועל להסביר לנו את קולו הרגוע, ואת שלוות הנפש אותה הוא מנסה להקרין, בעוד הלבה שהצית גועשת ורועשת מסביבו. וגם אם נסכים שדברי חוכמה נאמרים בשקט, הרי שאף אחד לא קבע עדיין שכל לחישה דבר חוכמה היא. מה לחש לנו השר בימים האחרונים: הוא לחש לנו שבכוונתו להתניע את תהליך החלוקה מחדש של סמכויות היועץ המשפטי לממשלה – עד כאן הכל בסדר, הנושא נמצא על הפרק מזה כמה שנים. ישנו תזכיר חוק בנושא, היוזמה והרעיון חשובים ומבורכים, בכפוף לכך שהשינויים שיסוכמו, יתבצעו בכובד ראש, באחריות ומתוך מחשבה תחילה. ומשם פצח השר בסדרת לחישות, אשר הקימו עליו את כל המערכת עליה הוא ממונה, לחישות אשר עלולות לסכל לחלוטין את תוכניתו: 1) דחיקה פומבית של פרקליט המדינה לתפקיד שולי ונחות - בניגוד לתסקיר החוק של הממשלה הקודמת, אשר הבטיח את תפקיד "התובע הכללי" לפרקליט המדינה המכהן, הודיע השר במסיבת עיתונאים כי הפרקליט יוכל להתמודד על התפקיד, ובכך הודיע בפועל לכלל הציבור ולפרקליט עצמו, בנחת ובלחש, כי פרקליט המדינה לא יהיה התובע הכללי, תוך שכבוד השר הופך על עצמו את עובדי הפרקליטות, שהם בפועל השדרה העיקרית של עובדי המשרד. 2) החיבור – בלחש – בין בכירי המשרד לפוליטיקאים - בשקט-בשקט, ואפילו בלחש, מחבר השר בין בכירי משרד המשפטים ובין המניעים הפוליטיים ה"דינאמיים" של מפלגת העבודה. חיבור כזה, ככל שקיים, הרי הוא בעצמו היה אמור להרעיד את אמות הסיפים, אך השר נאמן, בשקט ואפילו בלחש, מדבר על בכירי המשרד ועל הלוליינות של מפלגת העבודה באותה נשימה. 3) פגיעה בציפור נפשם של היועץ והפרקליט - כל עוד נומקה הרפורמה הזו בניגוד העניינים הקיים בין כובעיו השונים של היועץ המשפטי, ואף אם הייתה התנגדות אצל היועץ והפרקליט, הרי שהתנגדות זו ניתנת לגישור. אך אז שונתה המנגינה, והנימוקים החדשים שעלו על הפרק, בשקט ובלחש, היו נימוקים המבקרים בפועל באופן קיצוני את ביצועי התביעה הכללית בתחום הפלילי, בעוד השניים משוכנעים שדווקא בתחום זה הם ביצעו מהפכה של ממש, מהפכה שלא היה לה תקדים בכל שנות קיומה של המדינה (ואשר בפועל מתבטאת הן בהרשעות של בכירי הפשע, הן בהרשעות וההעמדות לדין של בכירים בשלטון שסרחו, והן בתשתית חקיקה ותשתית ארגונית למלחמה בפשע). בלחישותיו, מתנהג השר כפיל בחנות חרסינה, ובמקום לגייס את צמרת משרדו ליוזמה, הוא יורה בפועל אש לוחשת לכל הכיוונים ומסכל את יוזמתו, במו ידיו.