חיסולו של המרגל הסובייטי ה"פוליטי",
שבתאי קלמנוביץ', שפעל, בשעתו, גם כסוכן כפול של "המוסד", הזכיר, למי ששכח, את זרועותיו הארוכות של תמנון הריגול הרוסי בארץ. הסכסוך הישראלי-ערבי ומיקומה האסטרטגי של ישראל הפכו אותה ליעד מודיעיני מועדף על הקג"ב. במרוצת השנים לא חסך השירות החשאי הרוסי כל מאמץ כדי להחדיר מרגלים מטעמו לארץ.
הוותיק, ומן הסתם גם החשאי שביניהם, היה
זאב אבני - דיפלומט ישראלי, שפעל בישראל כסוכן סובייטי מתוקף רגשות האהדה וההערצה שרחש לקומוניזם. הוא נעצר ב-1956 ונידון ל-14 שנות-מאסר. בקוריקולום המודיעיני שלו מצוין כי עם קום המדינה עלה לארץ בשליחות מפעיליו, שביקשו לשתול בה סוכנים. כדיפלומט ישראלי הוא נשלח לבלגיה, משם העביר לסובייטים מידע רגיש שהגיע לידיו מתוקף עבודתו. בין פרטי המידע שהעביר היו גם נתונים על רכישת נשק מבלגיה, סודות-צופן ופרטים על סוכנים גרמנים שפעלו למען ישראל במצרים. אלא שממש כמו קלמנוביץ', פעל אבני בהתנדבות בשירותו של "המוסד", כשהסגיר לידיו מידע על אודות הסוכנים הגרמנים. אלא משביקש להתגייס לעבודה מלאה ב"מוסד", הוא התגלה במערומיו, הועמד לדין על ריגול למען ברית המועצות, הודה במעשיו, ורק לאחר שהביע חרטה, קוצר עונשו בחצי. הפרשה כולה נשמרה בסודיות גמורה והצנזורה הצבאית התירה לפרסמה רק בשנת 1993.
סמוך לתפיסתו של אבני נלכד גם רס"ן
אלכסנדר יולין, שכונה בצה"ל
"סשה פוליטרוק", בתוקף כהונתו כקצין-תרבות עוד במלחמת העצמאות. הוא נחשף בקלקלתו כשפנה יום בהיר אחד לקונסוליה הסובייטית בשווייץ, בהציגו את עצמו כ"חוזר בתשובה", לאחר שהתפתה, לדבריו על-ידי הישראלים, לעזוב את רוסיה. הרוסים התרצו והפעילו אותו כמרגל בתחנת הרדיו "אירופה החופשית". שידוריו עוררו את חשדו של "המוסד". הוא הועמד לדין ונידון לחמש שנות-מאסר.
מידע רגיש אבל הגדול והמתוחכם שבמרגלים הרוסיים בישראל היה, ללא ספק,
סא"ל ישראל בר, שהצליח להשתחל למשרד הביטחון ולצה"ל, הפך לאיש-סודו של ראש הממשלה,
דוד בן-גוריון, לביוגרף של צה"ל במלחמת העצמאות ולפרשן צבאי מבוקש בעיתונות הישראלית. הוא נידון ל-15 שנות-מאסר על ריגול חמור, לאחר שנחשף כאיש-אמונו המלא של הביון הרוסי, ונרקב בכלא. מאז ישראל בר לא הצליח שום מרגל רוסי אחר בארץ לעורר הלם וזעזוע כזה בקהיליית המודיעין בארץ, כפי שהצליח לעשות זאת בר.
סיפורו של
מרקוס קלינגברג, סגן מנהל המכון למחקר ביולוגי בנס-ציונה היה מרשים לא פחות. קלינגברג, שהיה לו מגע ישיר עם סודותיה המדעיים הכמוסים ביותר של ישראל, הספיק מאמצע שנות החמישים ועד מחצית שנות השבעים של המאה החולפת להעביר למפעיליו ברוסיה מידע רגיש ביותר על פעילותו במכון בתחומים הכימיים והביולוגיים. מצבה של ישראל באותם תחומים מדעיים נחשף בכך לחלוטין בפניה של ברית-המועצות. הוא נידון לעשרים שנות-מאסר ושוחרר ארבע שנים לפני תום ריצוי העונש.
והיו כמה "דגי-רקק", כמו
שמעון לוינזון, שהגיע בצה"ל לדרגת אלוף-משנה כקצין-קישור בוועדת שביתת הנשק ולאחר מכן מונה לקצין-ביטחון במשרד ראש הממשלה. הוא נחשף כשהעביר מיסמכים בעלי סיווג גבוה מאוד לידי הקג"ב. נפסקו לו 12 שנות-מאסר, מהן ריצה שמונה.
ואחרון-אחרון, לא חביב:
יורי לינוב. הוא נשלח על-ידי הקג"ב לישראל כקולונל בכיר, כדי שיוכל להפעיל בארץ את הסוכנים הסובייטיים בעקבות סגירת השגרירות הרוסית לאחר מלחמת ששת הימים. משנחשף בקלקלתו, הוא נידון בארץ ל-18 שנות-מאסר על ריגול.
