דוד בן-גוריון, שכיהן כראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, התבטא מדי פעם התבטאויות ספונטניות ייחודיות לאישיותו, אשר התאימו למצב הרגעי בו היה נתון, ועשויות להיות מתאימות למצבים רבים גם כיום, אך מכאן ועד לצורך בניתוח מעמיק של ההתבטאויות - המרחק רב.
כאשר אמר בן-גוריון "או"ם - שמום", הוא לא התכוון לכך שאו"ם הוא שמום, אלא התכוון למצב מדיני בו מדינת ישראל לא אמורה לקבל "כזה ראה וקדש" את מה שיוצא מקולמוסו של ארגון בינלאומי זה. המסר שבאמרה הוא כי ממשלת ישראל אינה כפופה, כאז כן היום, להחלטות המרושעות של האו"ם נגדה, ואל להיבהל מהחלטות אלו אשר מידת השפעתן הינה זעומה.
או"ם - לא שמום, אבל האמרה הייתה יפה וקולעת בשעתה, וכך גם כיום, במיוחד נוכח חיבוק דוח גולדסטון בהתלהבות.
כך גם לגבי האמרה שנותחה
ניתוח מיותר על-ידי שר החינוך גדעון סער בנאומו בכיכר רבין - "לא חשוב מה שאומרים הגויים, חשוב מה שעושים היהודים".
גם אמרה זו הייתה מתאימה בשעתה, ונחוצה להעלאת המורל הלאומי - לשם המחשה, הבהרה, הסברה, הצגת כוח ונחישות, וביטול כל ניסיון של הטלת סמכות והכתבת תנאים על מדינת ישראל באורח חד-צדדי,
וכך גם כיום: הרי הגויים אומרים להפסיק את הבנייה בהתנחלויות - ולעומתם, היהודים בונים... זה לא חידוש, וגם לא סתירה לעומת מה שאמר בן-גוריון, כאשר אומרים שדווקא חשוב מה שהגויים אומרים.
וזה לא סותר כלל את האמרה, למרות הסתירה-לכאורה.
צריך להבין את הנאמר, לא רק כפסוק הכתוב שחור על גבי לבן, אלא להבין גם את הקשרם של הדברים, נימת הדיבור, כוונת האומר, ויותר מכל - את מטרת הדברים הנאמרים.
בן-גוריון ידע שחשוב מאוד מה שהגויים יאמרו, ואף דילג ממדינה למדינה ורקם קשרים בכל העולם. הוא טרח למצוא נושאי חשיבה ושיחה עם מנהיגים מאסיה ומאפריקה ולא רק עם שועי העולם המערבי. ברור לחלוטין כי משנתו אינה "לא חשוב מה שהגויים אומרים", אך גם ברור כי הוא לא נפל מהכיסא כששמע מפי הגויים דברים כדורבנות נגד מדינת ישראל והעם היהודי.
האמרה הנשלפת בהקשר לאירוע מסוים - יפה בשעתה, ואינה אמורה להיבחן מבחן מעמיק שאינו בהקשר האמירה ורחוק מהאווירה בו נאמרה.