תעסוקה היא זו המעניקה לאדם בעל לקות קשה תחושה של צלם אנוש ושייכות חברתית. בהעדרה נמקים רבים מהנכים הקשים בבתיהם ובמוסדות כשהם חשים מנודים ומנותקים חברתית.
רצונם של הנכים, בעיקר אלו שנכותם באה להם בלידתם, להשתלב בתעסוקה כחלק מהמרקם החברתי הישראלי תורגמה על-ידי המחוקק להרחבת אי השוויון שנהוג כלפיהם ובעיקר ליצירת מציאות חדשה ופוגענית, כזו המדגישה ומעמיקה את העליבות, המצוקה הכלכלית, העוני ובעיקר חיזקה ניצול מחפיר. לכל בר דעת ברור, גבול ההשתכרות שנקבע בשכר המינימום משמש קו אדום שמתחתיו מצפות לעובד ניצול מכפיר, מצוקה כלכלית קיומית, ועתיד כלכלי הגובל בעוני ובדחק. ניצול נכים שנעשה במחשכים בחוסר לגאליות ובבושה, הפך השבוע לגאלי כשהכנסת הכשירה את השרץ.
לא סוד הוא שסקטור המעסיקים הפרטי, ובצדק, אינו רוצה לשאת בעול התעסוקה של ציבור הנכים מכיסו הוא; בעולם בו נמדדת זכות הקיום הכלכלי של עסקים בחישוב מדויק של תפוקות ועלויות יצור, שילוב נכים בעלי מגבלה קשה אינו כלכלי. מאחר שכך, וכחברה עלינו לדאוג לפתרון בו מחד לא יפגעו הנכים ומאידך יוכלו מעסיקים לקלוט לתוכם עובדים נכים ואפילו בעלי נכות חמורה.
לא סוד הוא שהמדינה נמצאת בתהליכי הפרטה גורפים ולכלל השירותים הממשלתיים. לא סוד הוא שהמדינה מתנערת מכל חובותיה החברתיים, אחרת לא ניתן להסביר את ההחלטה שקיבלה הכנסת. זו שהסירה הגנת קיומם של נכים ומחקה את כללי הביטחון הכלכלי, אותם שנקבעו עבורכם.
בעוד ששכר עבודתם של האחרונים בשרשרת השכר מקרב האזרחים הבריאים הועמד בשכר המינימום על 3,850 ש"ח, כשבנכים עסקינן, הועמדה הגנת שכרם לכדי 1,155 ש"ח לחודש בתעסוקה מלאה.
גם אם נצא מההנחה שאותו נכה נהנה מתמיכת המדינה בקצבאות נכות (קיום) עדיין לא מוסבר וברור מדוע נכים עובדים צריכים להתמודד ובתעסוקה מלאה מסך הכנסות הנמוך ב - 706 ש"ח משכר המינימום.
מאחר שדעתה של הסתדרות העובדים אינה קיימת שכן אינה מעניקה תמיכתה אלא לסקטורים כוחניים, כאלו היכולים לשלם קיומה בדמי חבר ומסוגלים בכוחניות לסגור מפסק זה או אחר;
מאחר שניתן לנצל את חוסר יכולתם של אותם נכים בעלי לקות מנטאלית ונפשית שאינם מסוגלים לצאת להגנתם; מאחר שארגוני זכויות אדם כמו ארגון "בזכות" המורכב מבריאים שאינם יכולים לראות צרכי נכים חברו לאותה משוואה אי שוויונית; מאחר שהגנת הנכים נותרה לחסדיהם של ארגוניהם הפרודים והמפולגים, כמו גם לחסדי עמותות הפעילות "לטובתם" באינטרסנטיות תוצאת עיסוקם ומימון פעילותם מעיסוק בתעסוקת נכים, בעיקר אותה קבוצת ארגונים הקרויה "פורום פת" - קבוצת ארגונים העוסקים בלווי נכים לתעסוקה (וגם כמעסיקים ממש) הנהנים מהכנסה נאה בעבור שרות זה, ומדובר בהכנסה של מיליוני ש"ח בשנה הנרשמים לזכותם של ארגונים כאקי"ם, אלו"ט אלוין ואחרים;
מאחר שהמדינה אינה רוצה לשאת בעול הכלכלי - חברתי שהיא עצמה קבעה ואינה רוצה לקיים שוויון ראוי כלפי ציבור הנכים, בחרה להותיר את הנכים להתמודד מול מעסיקים נצלנים לא הגנה ראויה וללא שיפוי מתאים.
לא רק זאת, על-פי חוות דעת של אחד המומחים הגדולים במדינה בנושא חקר עבודה (פרופ' גלעד יששכר מהטכניון) האבחונים שעושה התמ"ת לנכים לצורך קביעת תפוקתם זו המשמשת כבסיס לגריעת הגנת השכר לא עומדים בשום קריטריונים של קביעת תפוקה תקנית והטעות שבהם בסדרי גודל של עשרות אחוזים.
מאחר שהקונסטלציה הפוליטית דה-היום היא כזו, שאת אף אחד לא מעניינים הנכים ותעסוקתם ולדיון המכריע לא הגיע אף אחד, מלבד נציג נכה של מפלגת מר"צ (שבאופן תמוה תמך בהצעה), בחרה הכנסת שלא לשמור על משוואה שוויונית כלפי ציבור הנכים העובדים כשאר ציבור העובדים.
היה זה הוגן מוסרית לו בחרה הכנסת לשמור על אותם כללים חברתיים שהיא עצמה קבעה, כמו גם לשמר את אושיות הדמוקרטיה. חבל שאף אחד מחברי הכנסת לא קרא את דברי הפילוסוף האנגלי גון לוק, אבי הרעיון הדמוקראטי אחרת היה יודע שבכתביו כתב וקבע: "אדם שנמצא במצב הטבעי יש זכויות. כשאדם עובר ממצב הטבע למצב המדיני-חברתי הוא מוותר על חלק מזכויות אלה לטובת הריבון. כל תפקידה של המדינה הוא
להגן על זכויות אלה. ברגע שנפגע עקרון זה, נפגעת מהות קיום המדינה וזכות קיומה. "
אחרית דבר הכנסת שבחרה לאמץ את צד המעסיקים, כשהיא זונחת את ציבור הנכים בעיקר חסרי הישע תוך ניצול ציני מאין כמותו של חוסר יכולתם לבוא ולטעון להגנתם, זה שנוצל במלואו על-ידי פטרונים רווי אינטרסים כלכליים, צריכה לטעמי לערוך בדק בית רציני.כותב שורות אלו היה שמח להעמיד את הנושא כולו למבחן משפטי אלא שמחד כנכה הפרוטה אינה מצויה בכיסו ומאידך אינו בטוח שהנושא מעניין משהו. דבר אחד ברור, לפחות לי, שאותם שיפגעו לא יוכלו לטעון למצוקתם. יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית.
