הציבור נוטה לשכוח ועל כן ראוי להזכיר לו עובדה פוליטית מן העבר הקרוב:
מי שמינה את יעקב נאמן לשר המשפטים הוא לא אחר מאשר יושב-ראש תנועת "ישראל ביתנו", אביגדור (איווט) ליברמן, הפוליטיקאי הנחקר ביותר בישראל, אשר היועץ המשפטי לממשלה החליט, לא מכבר, להגיש נגדו גיליון אישום על עבירות פליליות.
ומעשה שהיה כך היה: כאשר הוטל על
בנימין נתניהו התפקיד להרכיב ממשלה, הוא נכנס למו"מ רציני ותכליתי עם קדימה בראשות
ציפי לבני. נתניהו רצה לצרף אל הממשלה גם את מפלגתו של איווט ליברמן - אך נתקל בעמדה שהייתה כמעט בבחינת "ייהרג ובל יעבור". ליברמן דרש שפרופ'
דניאל פרידמן ימשיך לכהן בתפקיד שר המשפטים. מטעם שמעולם לא הוסבר לציבור, שינה ליברמן את עמדתו הנחרצת. אולי הוא חשש כי קדימה "תשתלט" על רוב התיקים הטובים בממשלה והוא יקבל רק את השאריות או אף יוותר בחוץ, ואולי מסיבה אחרת. כך או כך, בלוליינות ראויה לשבח, הודיע ליברמן לפתע כי הוא מוותר על פרידמן, אך הוא דורש כי שר המשפטים יהיה יעקב נאמן.
כפי שאנו יודעים היום, נתניהו העדיף את ליברמן על פני קדימה. מבלי לומר דבר לציפי לבני "סגר" את העסקה עם איווט, ויעקב נאמן אכן מונה לשר המשפטים באישורו המלא של נתניהו. היום מבקש נאמן, שר המשפטים מטעם ליברמן, לשנות מן היסוד את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה כדי שלא יוכל עוד להגיש אישומים נגד שרים בממשלה ו/או פוליטיקאים מן השורה.
בנקודת זמן זו אי-אפשר להתעלם מן החשד, הלא בלתי הגיוני, כי נאמן פועל לפיצול תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה ולמיזעור סמכויותיו - ככל הנראה במטרה לסייע לאיש שהציב אותו בתפקיד שר המשפטים - איווט ליברמן. ומי משתף פעולה עם המהלך החשוד הזה? ראש המשלה בנימין נתניהו. זה מזכיר לכם משהו? אולי את פרשת בר-און-חברון.
ושוב, ראוי להזכיר לציבור השכחן כי במסגרת פרשת בר-און-חברון, שהסעירה את המדינה בימי כהונת ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו אך לפני כתריסר שנים, הועלו חשדות נגד בכירים בישראל, ובהם ראש הממשלה נתניהו וחברי מפלגת שס, כי היו מעורבים בקנונייה למינוי יועץ משפטי לממשלה, כדי להסיר את החרב המתהפכת הפלילית מעל ראשו של
אריה דרעי ולהשיג עסקת טיעון מקלה במשפטו. למי ששכח, ראוי להזכיר גם זאת: אחרי אותה פרשה הוקמה ועדת מומחים בראשות מי שהיה נשיא בית המשפט העליון
מאיר שמגר, שירדה לשורש הבעיות הכרוכות במעמדו של היועץ המשפטי לממשלה וקבעה כללים ברורים באשר להליכי המינוי, כדי שלא תהיה מעורבות פוליטית בלתי ראויה בסמכויותיו ובאופן פעילותו של היועץ.
האמת היא, כי למרות ההקשרים ההיסטוריים אי-אפשר לדעת מה באמת עומד מאחורי תוכניתו של שר המשפטים נאמן ומה, באמת, מניע את מתנגדי הפיצול. ייתכן כי נאמן מאמין באמת ובתמים כי לטובת הצדק וטוהר המידות המשפטי יש לפצל את תפקיד היועץ, וזאת ללא כל קשר לחשדות שהבשילו להמלצה להגיש אישום פלילי נגד איווט ליברמן. באותה מידה, ייתכן כי צודקים המתנגדים למהלך. בכל מקרה, נראה על פניו כי לא מדובר כאן במלחמת הטובים נגד הרעים, או הרעים נגד הטובים, אלא במחלוקת משפטית עקרונית בין האוחזים בדעות נוגדות. אך דבר אחד ברור לכל מי שעיניו בראשו: כדי למנוע מצב שבו יגאה החשד הציבורי כי מניעים שלא ממין העניין מפעילים את שר המשפטים הנלחם למימוש תוכניתו המהפכנית, יש להקים ועדת מומחים, ממש כמו ועדת שמגר, כדי שתבחן את הנושא על כל היבטיו, באופן מקצועי, יסודי ושקול, ותמליץ על המתווה הראוי. אין זה ראוי שמהפך גורלי כמו זה שמציע השר נאמן, יוכרע רק על-פי עמדתו האישית ובוודאי לא רק על-פי התנגדותם של אנשי מחנה פרקליט המדינה.
ועל זה נאמר: חכם אינו נכנס למלכודת שפיקח יודע כיצד להיחלץ ממנה.