מויקיפדיה: "דודו אלהרר (נולד בשנת 1945) הוא זמר, מוזיקאי, שחקן, שדרן רדיו וטלוויזיה, מפיק מוזיקלי ומספר סיפורים ישראלי". אכן איש אשכולות, מה שמעורר את השאלה איך אדם כזה הינו בו-זמנית כה חשוך קיצוני ורווי שנאה.
במאמרו
"חילונים מופקרים ופורקי-עול" (News1, 4.11.09) מחלק דודו אלהרר שפע "מחמאות" לציבור החילוני: "לחילוניות הישראלית, הקרויה משום מה 'ליברליזם שמאלני-מערבי', יש לכאורה את כל המאפיינים של דת. יש להם טקסים ויש כהנים וּנביאים ויש בתי מקדש ויש תפילות ויש כמובן מִצְווֹת עשה וּמצוות אל תעשה, וּלמעשה אין להם כלום! ביקשו למרוד בדת היהודית ונמצאו בוראים להם דת משלהם נִבערת בנאורותה, חשוכה במאורותיה, קנאית למתירנות וּלהפקרות הפרט, ורואה בדת היהודית אויבת מרה שמצווה גדולה היא להשפילה עד עפר".
כמה שנאה... כמה חוסר הבנה...
הוסיף אלהרר: "יש להם טקסים ויש כהנים וּנביאים ויש בתי מקדש ויש תפילות ויש כמובן מִצְווֹת עשה וּמצוות אל תעשה". מעניין, 55 שנים אני חי כחילוני ולא ידעתי כל זאת. מי הם אותם כוהנים ונביאים? מה הן התפילות שעלי לומר והמצוות שעלי לקיים? אליבא דדודו אני כופר של הדת החילונית, אז מה אני? לבטח לא יהודי אורתודוקסי.
בהבל פיו יצר דודו אלהרר קבוצה חדשה בעם היהודי - 'הכופרים בחילוניות' - ונכנה אותם להלן 'דודויסטים' על שם מייסד הקבוצה. הייחוד של קבוצה זו, שאסור לה שיהיו לה עקרונות או אנשי רוח, שאחרת תוגדר גם קבוצה זו כדת, וחוזר חלילה.
דודו אלהרר מפגין בורות מדהימה. אחת הטענות הנפוצות בוויכוחי דתיים-חילוניים היא שלחילוניים יש חוסר ידע בדת ומסורת יהודית. והנה, בא דודו ובבחינת "הפוסל, במומו פוסל" תוקף את החילוניים מתוך חוסר הבנה.
המושג חילוני אינו אלא כינוי שמקורו דתי ומשמעותו שאין קדושה, כלומר - המושג הוא תוצר של התנשאות דתיים ובא כדי להמעיט בערכם של ה'חילוניים'. אני איני חילוני, ויש ערכים המקודשים בעיניי. המושג שהולך ונהיה נפוץ הינו 'חופשיים'.
הומניזם הינו מערכת ערכים, ולערכים אלו יש מאמינים רבים. ההומניזם גם יצר את הדמוקרטיה המודרנית, הנפוצה בארצות המערב. דמוקרטיה זו, דודו נהנה ממנה, והיא זו שנותנת לו את החופש לכתוב ולהשתלח. דמוקרטיה היא תוצר של האמונה ההומניסטית, לא אמונה דתית.
ציטוט: "הגישה החילונית... הינה זרה, אינה שייכת למרחב הזה ולא יכולה להשתלב ברוח המקום".
- הבנתי, אלהרר רוצה להשתלב במזרח התיכון ולהקים מדינה מסורתית, בדומה לערב הסעודית אולי? מדינה בה לנשים אין כל זכויות, מדינה בה זכויות הפרט נקבעות על-ידי רבנים, מדינה בה הרוב המוחלט עני מרוד וראשיה הינם מהעשירים בעולם. חזון אחרית הימים.
ציטוט: "אף שחסידיה הקנאים של החילוניות הזו מונים אחוזים בודדים באוכלוסיה הכללית, שליטתם המוחלטת בהון, באמצעי התקשורת ובמערכת המשפט מקנה להם את הכוח לקבוע לכולנו מה ייעשה ומה לא ייעשה, וגורלנו נתון לשנאתם".
- תחליף את המילה "חילוניות" במילה "יהדות" וקיבלת אנטישמיות במיטבה. השנאה כה עיוורה את עיני דודו, עד כי הוא מייחס לחילוניים כוחות מאגיים. פרי עטו של דודו אלהרר הינו ממש פרוטוקול נוסף מפי חבר חדש בזקני ציון.
ציטוט: "הסגידה הנוראה של החצר החילונית להפקרות הפרט עד כדי פריקת כל עול, תוביל בהכרח לאנרכיה שאת ניצניה אנחנו רואים היום באלימות הפרועה על כל צעד ושעל. האנרכיה הזאת תהיה קרקע פורייה לצמיחתו של משטר רודני עריץ והדבר בלתי נמנע! מוטב שהמציאות הזאת תתחולל מוקדם ככל האפשר לפני שלא יהיה על מי ועל מה לשלוט. רק משטר דיקטטורי יוכל לבלום את ההידרדרות ולקבוע כאן מדינה יהודית, מזרחית-מסורתית, שבה כל הפלגים של היהדות ידורו זה לצד זה מתוך כבוד הדדי ויעמדו איתן מול כל האיומים החיצוניים".
- הבנתם את זה??? היגיון דודויסטי: חילוניות מובילה לאנרכיה המובילה לדיקטטורה רודנית. ומה עדיף? "משטר דיקטטורי... לקבוע כאן מדינה יהודית, מזרחית-מסורתית". אירן עשתה החלפה כזו, של משטר חילוני במשטר דיקטטורי מזרחי-מסורתי. לזה אתה מייחל דודו???
ופאנץ' הסיום של דודו: "האדוקים יוכלו תמיד לשוב אל ארצות האיסלאם באירופה הנאורה. דרכונים כבר יש להם".
- צר לי לאכזבך, דודו, אך אני כאן, ונשאר. אני כאן להיאבק על אמונתי ההומניסטית. אני כאן להיאבק על זכותך להבעת דעות חשוכות.
