למופז יש תוכנית חדשה לרבות שיחות עם חמאס על כך נאמר: "מופז - תעשה לי חמאס". גם לי יש תוכנית חדשה - להלן הפירוט.
לא כל ביקור של ראש ממשלה בארה"ב, חייב להיות ביקור רשמי או ממלכתי (וכבר היו דברים מעולם).
גם כשהנסיעה היא להרצאות בפני הקהילות היהודיות או ועידת הנשיאים - ומארגנים פגישה עם נשיא ארה"ב, לא רשמית, בלי מסיבת עיתונאים ופרסומים והצהרות משותפות, עדיין מדובר במפגש צמרת חשוב, גם לארה"ב וגם לישראל.
לכן יכולים כל המלעיזים והמבקרים, החכמים בדיעבד, רואי השחורות, לכתוב ולפרסם את מרכולתם ברבים. התוצאה החשובה היא, שביבי ואובמה (למרות כל ההשמצות) - נפגשו, לפגישה של שעה + 40 דקות מתוכם שעה אחת בארבע עיניים.
ובכן - פגישה מעין זו, אינה פגישת אקראי, לא מצומצמת ובוודאי לא משפילה. נתניהו הכריז בנאום בר-אילן המפורסם, כי הוא בעד הקמת מדינה פלשתינית, בתנאים מסוימים שלא תסכן את ביטחון ישראל.
לדרוש וללחוץ - שזה יבוצע מהר ומיידית, היא שגיאה פוליטית שיכולה להפוך לשגיאה היסטורית.
אסור לשכוח את ההתלהבות ההיסטורית הציבורית שניסו ליצור עם חתימה על "הסכם אוסלו" שהביא על ישראל פיגועים, מתאבדים וסכסוך מתמשך ומעמיק שהולך ומרחיק אפשרות להסדר מדיני, וחלום רחוק על שלום באיזור.
לפי הערכתי - שלום אמיתי, או כפי שקרוי שלום אמת באזור בין ישראל לפלשתינים ושכנינו, למרות ההסכם עם מצרים וירדן, לא יהיה בדורות הקרובים. קחו למשל את עיקרי החלטות וועידת הפת'ח בבית לחם לפני זמן קצר, כדוגמה ומבחן (לא להכרה במדינה יהודית, המשך מאבק מזוין, ירושלים כולה כבירת פלשתין ואי וויתור על זכות השיבה).
הדוגמה שלי, אם תרצו, הוא המאבק בין אנגליה לאירלנד הנמשך זה כ-400 שנה, עם עליות וירידות, הסכמים שנחתמו והופרו והסכמים שכמעט הושגו ועדיין אין שלום אמיתי.
ואם ניטול בחשבון שהפערים המדיניים, חברתיים, דתיים, בין האנגלים לאירים קטנים יותר, מאשר בינינו לפלשתינים והשכנים - הדבר לא מנבא טובות.
אובמה - יש לו אינטרס חשוב וחיוני, להזיז את העגלה המזרח תיכונית קדימה - כחלק מאסטרטגיה עולמית רחבה ליישום סכסוכים בהדברות, כמו עם אירן, צפון קוריאה, אפגניסטן, עירק. אבל המציאות מוכיחה שהוא נאלץ לשלוח עוד ועוד חיילים אמריקנים לאפגניסטן ועירק, כדי לשמר את המציאות העכשיווית המסובכת.
כבר אמרתי בעבר - לאובמה וממשלתו כוונות טובות במזרח התיכון, אבל הבנתם את המטריה, המנטאליות של הצדדים, מטרותיהם ושאיפותיהם, לוקה בחסר ובטעויות אנוש בסיסיות.
על-רקע זה, עמידתו והצהרותיו של ביבי, גם בפני באי הכנס היהודי בארה"ב כי הוא מוכן להסדר ולוויתורים אבל לא בתחום הביטחוני ולא בתחומים שיסכנו את ביטחון ישראל ותושביה - ראויים לשבח ולתמיכה מכל שדרות העם.
מופז - תעשה לי חמאס
התוכנית של מופז, אין בה שום מסרים חדשים והוא שחזור ושיפוץ של דעות ישנות ומיחזור רעיונות שנפלו מזמן על רצפת העריכה של הסרטים החדשים.
הניסיון שלו - להחליף את ציפי לבני, הרצון שלו להכנס לממשלה, ברור וגלוי לעין. הצעת התוכנית החדשה כביכול, אינה אלא חלק מהמשחק הפוליטי הפנימי בקדימה, אבל כדי שהתוכנית תקבל גם יחסי ציבור, וגם שעות מסך - הוכנסו העיזים, של מדינה בגבולות זמניים, שלב א' + שלב ב' ולבסוף שיחות עם חמאס.
הבעיה היא שמופז משחק שח עם עצמו
אין לתוכנית שלו, פרטנר, אין לו הסכמה בסיסית מהצד השני ויש בה משום רוח גבית לחמאס שיכול לסמן לעצמו V - על ניצחון מורלי וביחסי הציבור העולמי של הכרה במעמדו כמייצג העם הפלשתיני. כלומר: מופז מוכן לדבר עם חמאס (בתנאי המגבלות של הכרה בישראל בנוסח הקוורטט האירופי). אותו חמאס שהוא עצמו לפני מספר שנים טען שאין לדבר איתו. אותו חמאס שלא מוכן להכיר במדינה יהודית, לא במדינת ישראל, אלא בהשמדתה בלבד.
ההצהרה של מופז - כי אם ביבי לא יעשה זאת, הוא כראש ממשלה יעשה זאת, מתאימה לפיליטון של יצפן במסגרת ארץ נהדרת. ואם למופז מותר להגיש תוכנית מדינית, אז גם לי יש הצעה בנדון.
הגיע העת, להפסיק את המשחק הדיפלומטי הקלאסי של ניהול מו"מ חשאי, לא לפרסום תוך הצהרות, שהכל נושא לדיון וללא תנאים מוקדמים.
צורת ניהול זו של משאים ומתנים - הייתה ועודנה מקובלת בעולם, אך מתברר יותר ויותר שיש מקרים ומצבים ששיטה זו לא עוברת ולא עובדת.
מה שטוב ופועל במקומות אחרים בעולם, לא בהכרח עובד ומצליח במזרח התיכון. כל ממשלות ישראל עד כה - עסקו בדרך זו או אחרת, ובמיוחד מאז 1967, בדיונים ובניסיון להגיע להסדר, עם הרשות הפלשתינית, קודמתה וגם זו שבתקופת עראפת ובמיוחד אחריו עם אבו-מאזן.
כל הניסיונות לא צלחו. לא בדרך המלך, לא במחשכים, בתיווכים, בוועידות למיניהן, ובתוכניות חדשות לבקרים, מבית היוצר של ארה"ב. היו מספר וועידות מרשימות, מבחינת המשתתפים, הנציגים הבינלאומיים, ונציגי מדינות ערב - שבאמת רצו וקיוו להסדר, שיביא רגיעה ושקט לאיזור, דבר שהוא טוב לא רק לנו, אלא גם לפלשתינים ולארצות ערב סביב, במיוחד - מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואפילו בעקיפין סוריה.
תוכנית "מפת הדרכים" - מבית היוצר של ארה"ב, הייתה הטובה והיצירתית ביותר עד כה - בתחום הזה, אבל במציאות הסבוכה והסוערת של האזור - כמעט לא נשאר ממנה זכר. תוכנית זו - אושרה למעשה ע"י ממשלת ישראל, לפני ממשלת נתניהו-ליברמן - ולמרבה הפלא הם מוכנים לקבל אותה, כניסיון להגיע להסדר בר-קיימא או לפחות לטווח ארוך.
אך דא-עקא - התנאים המוקדמים בתוכנית להתקדמות כמו: פירוק ארגוני המחבלים וביטולם, איסוף הנשק הלא חוקי (פרט לשוטרים וכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינאית), הפסקת ההסתה נגד ישראל וכו', לא מקובלים ולא יכולים להיות מיושמים ע"י אבו-מאזן - ממש כשם שלא יכלו להיות מיושמים על-ידי קודמו עראפת.
אם נוסיף לכך את השתלטות החמאס על עזה והקמת מדינה אלטרנטיבית ליהודה ושומרון, לרבות עומק השנאה וההבדלים בין עזה לרמאללה, נראה שהתוכניות להסדר - הולכות ומתרחקות לדורות הבאים.
גם תוכניות ביניים כושלות, כמו "הסכם אוסלו" - אבי אבות הטומאה של הסכסוך ישראלי פלשתיני, "תוכנית ג'נבה" של יוסי בילין או הניסיון הנואש של "המפקד הלאומי" - בראשות האלוף עמי אילון, רק הוכיחו שהסדר עם אבו-מאזן או יורשיו, לא יהיה בדור הזה.
ההצהרה של הנשיא אובמה שתוך שנתיים יהיה הסדר באיזור, נראית בשלב זה, בלתי מציאותית, שאפתנית מדי, ובעיקר תמימה. מתוך ההצהרה הזו ברור, שממשל אובמה אינו מבין את המזרח התיכון, את המנטאליות, בעיות החברתיות, והדתיות, של הצדדים בסכסוך, וכפי שכשלו קודמיו, גם הוא יכשל. לא יעזרו הלחצים ולא האיומים, הבעיה סבוכה מדי, בכדי לפתור אותה ע"י לחצים דיפלומטיים או כלכליים או ערעור יחסינו עם ארה"ב.
אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור
לו לוותר בכל מה שקשור לבטחון המדינה ושלום תושביה.
אובמה רוצה שקט - במזרח התיכון -
הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה.
אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק, על נתניהו להציג
תוכנית מדינית חד-צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
התוכנית שלי היא איפוא - ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד-צדדית וברורה.
בתוכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים:
א. גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67.
ב. גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
ג. מדינה פלשתינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
ד. אזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
ה. הפלשתינים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
ו. ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
ז. "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י נציגי כל הדתות בפיקוח בינלאומי. במידה רבה תהיה זו נוסחת מדינת הוותיקן ברומא.
ח. ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
ט. ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
י. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האזור ושני העמים.
יא. הסכם עם סוריה לא על חשבון ביטחון ישראל במיוחד לגרורה של אירן והשלכותיה על הגולן.
הצגת תוכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - יהיו בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו, או בחסדי והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התוכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תוכנית מדינית, אין אופק מדיני, אין התקדמות. יש פרטנר או אלה שטוענים שאין פרטנר מצידו של אבו מאזן, כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלשתינים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלשתינים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67, חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה. וראה בעניין זה לעיל החלטות פת'ח בבית לחם.
סוריה מוכנה למו"מ, אחרי הצהרה ישראלית על נסיגה מלאה מהגולן.
התשובה של נתניהו צריכה להיות ברורה חדה וחד-משמעית - רק כשסוריה תתנתק מ"ציר הרשע" - יהיה בסיס למשא-ומתן.
ניצחון החמאס בעזה - צריך לשמש כמנוף, לטיעון הביטחוני, חיובי של נתניהו, לגבי הסעיפים שבתוכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו, לא תשוב גם ביהודה ושומרון.
להערכתי - הצגת תוכנית, גם אם היא חד-צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני, אסטרטגי, באזור הוא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.