ד"ר בן כספית

הפרשן/העיתונאי בן כספית (מעריב) מרשה לעצמו, משום מה, יותר מדי. כספית עשה לעצמו מנהג מגונה, בהטילו דופי בבריאותם הנפשית של מבוקריו, שאותם הוא מנסה ליירט. את ההשראה לכך קיבל, כפי הנראה, מעורכו הקודם של מעריב, אמנון דנקנר, שיצא מגדרו - כמו כספית, לגונן על ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שלקה בשחיתות סדרתית. כך נהגו דנקנר וכספית בהשמצות הפרועות נגד מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, וכך עשה דנקנר נגד הח"מ ונגד כמה גורמים אחרים. עכשיו תפס לעצמו כספית קורבן חדש: היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. העיתונאי שלום ירושלמי פרסם ידיעה בכותרתו הראשית של העיתון ("מזוז נגד העיתונות", 12.11.09), ובמסגרתה דיווח על ביקורתו החריפה של מזוז על העיתונות, ועל טענותיו לפיהן כלי התקשורת - במיוחד אלה הכתובים, אינם דמוקרטיים ואינם אוביקטיביים. בן כספית התכבד בכתיבת טור פרשנות/דעה, שבו מתח ביקורת על מזוז. וכך פתח את רשימתו: "אלמלא היה מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה, אפשר היה להגיד שהוא מגלה סימנים של התרופפות דעת מתקדמת". ובהדגשה: "... סימנים של התרופפות דעת מתקדמת". הנה כי כן: כספית מרמז שמזוז ירד מהפסים וכי עסקינן באדם בלתי שפוי. לא פחות. כן צודק מזוז או אינו צודק [לגישתי הוא צודק: העיתונות אינה דמוקרטית והיא מושחתת, י.י.], נעלה מכל ספק: כספית לא הוזמן והוא אינו מוסמך לקבוע חוות דעת פסיכיאטרית; לא למזוז ולא לאיש ואפילו לא לעצמו. ביקורתו של כספית אינה לגיטימית. היא פסולה מעיקרה ואינה ראויה, בדיוק כפי שאין זה ראוי להטיל ספק, ולו ברמז, ואף לא לעסוק בתסמינים, כביכול, בדבר נטיותיו המיניות של פרשן בכיר.