X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
כיצד מטופל החיזבאללה

אינך יכול לנצח? צרפו אליך

למרות ניצחון מפלגתו של אלחרירי, צורפו לממשלה חיזבאללה ובעלי בריתו ההנחה: מוטב לחלוק עימם חלק מהאחריות הלאומית
▪  ▪  ▪
הכירו את ראש ממשלת לבנון. דה פקטו [AP]
מדינות מערביות רבות מגיעות בקול ובתמונה אל כל אזרח בעולם מבלי לבקש טובה מצלם, עיתונאי, שדרן ועורך, שיקדיש כמה שניות להצגת הנשק האירני שנתפס בים התיכון כהפרה אירנית של החלטות האו"ם. רק ישראל אינה משדרת בלוויין, ומתחננת בפני אנשי תקשורת זרים, שיראו איך קסאמים נופלים על שדרות

מזל טוב לשכנינו בארץ הארזים, אשר הצליחו להרכיב ממשלה כמעט חמישה חודשים לאחר שזכו בבחירות לפרלמנט. לא שהם לקחו חופשה בינתיים - המגעים התנהלו יומם ולילה, אך ככה זה כאשר מי שקובע מה שיקרה במדינה נמצא בטהרן, בדמשק ובריאד, וכאשר הכוח הצבאי הגדול ביותר בה אינו בידי הממשלה, אלא מאיים עליה. יתרה מזאת, אותו כוח צבאי חוץ-ממשלתי - חיזבאללה - יכול להכריז מלחמה על ישראל בכל עת שירצה ומכל סיבה שימצא לכך, וללבנון כמדינה לא יהיה כמעט מה לומר בעניין.
ראש הממשלה החדש, סעד אלחרירי, רואה בהתארגנות לכלל ממשלה מוסכמת - לאחר 135 ימי משא-ומתן - הישג, שכן לבנון עמדה בשנה האחרונה על סף הידרדרות למלחמת אזרחים. הממשלה החדשה, אשר שניים מבין 30 שריה הם אנשי חיזבאללה מוצהרים, תאפשר לחיזבאללה לשמור על נשקו, לקבל עוד ועוד טילים, לפתח מערכות תקשורת עצמאיות, שהמדינה אינה יודעת מה מתרחש בהן, לרכוש עוד ועוד אדמות, דירות ובתים בשכונות הנוצריות ולהגביר את מעורבותה של אירן בנעשה בלבנון. זה המחיר שחיזבאללה ובעלי בריתו גבו מהממשלה תמורת הסכמתם להיכנס אליה ולשרת בה.
מחצית משרי הממשלה, 15, משתייכים לגוש הרוב הפרלמנטרי של חרירי, חמישה מונו על-ידי הנשיא מישל סולימאן, ו-10 מייצגים את האופוזיציה, תוך ויתור על זכותם להטיל וטו על החלטות הממשלה, למרות שנהוג בלבנון כי התנגדות של שליש מחברי הפרלמנט להחלטה כלשהי די בו כדי לבלום אותה. הוויתור על זכות הווטו התקבל, מאחר שממילא לא ניתן לקבל כיום החלטות בלא הסכמת חיזבאללה.
יש מי שרואה במצב כישלון של גוש המפלגות המתנגדות לחיזבאללה, שלמרות ניצחונן בבחירות ביוני האחרון, חששו מהשארת חיזבאללה ובעלי בריתו באופוזיציה ומחוץ למעגל קבלת ההחלטות. אלא שצירוף חיזבאללה לממשלה מבוסס על ההנחה שמוטב להתמודד עם חיזבאללה כאשר הוא נושא בחלק מהאחריות הלאומית, הקולקטיבית, שכן אז הוא - אינשאללה - יתחיל מתישהו להפעיל שיקולים ממלכתיים לבנוניים ולא אינטרסים עדתיים של השיעים בלבנון ובאירן, או אינטרסים מדיניים של סוריה.
יש גם המזלזלים בחרירי, אשר עבר לסדר היום לאחר שעיתונאי גרמני מהימן חשף מידע - לא שמועות - על כך שחיזבאללה, ולא סוריה, עמד מאחורי חיסולו של אביו, רפיק אלחרירי. לדעתם, ממשלת כניעה לתכתיבי אירן ניתן היה להציג לפרלמנט כבר לפני ארבעה חודשים, ובכך לחסוך מלבנון כל תקופת אי-הוודאות שליוותה את המו"מ.
אלא שבעייתו של חרירי חמורה יותר: בוחריו הצביעו בעדו בעיקר מתוך רצון להוציא את חיזבאללה ממעגלי ההשפעה וממוקדי קבלת ההחלטות, ולכן כשחרירי זכה ברוב הפרלמנטרי, הם קיוו שסוף סוף הגיעו הזמן וההזדמנות להשתחרר מכבלי חיזבאללה, ושלבנון תחזור להיות חופשייה, על-עדתית, כמו בעבר, כאשר השיעים היו בשוליים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים, ואילו האחרים - והנוצרים בראשם - נתנו את הטון. והנה, דווקא חיזבאללה, שנגדו הם הצביעו, יושב בממשלה כחבר לגיטימי, מבלי להכפיף את צבאו האדיר למרותה של הממשלה שבה הוא יושב.
סתירה פוליטית זו אינה הבעיה היחידה. המתנגדים לממשלת אחדות לאומית שואלים - ובצדק: היכן האופוזיציה שתבקר את הממשלה ושתשמור על כספי הציבור מהמניפולציות של המושחתים? ולהיכן נעלם הניצחון על חיזבאללה בבחירות? ומה ימנע מחיזבאללה לשוב ולסבך את לבנון במלחמה עם ישראל והפעם מתוך הממשלה? כל לבנוני יודע, שאם וכאשר יתרחשו אירועים אלימים נגד אירן בשל משבר הגרעין, חיזבאללה יבעיר מחדש את אש המלחמה נגד ישראל.
כלומר, חייהם וביטחונם של אזרחי לבנון הם כבני ערובה בידי האייתוללות של אירן, אשר לא יהססו להטילם לקרב, כדי להציל את הפרויקט הגרעיני האירני או את שלטון האיאתוללות.
בשל הניסיון המר של שחיתות שלטונית ואישית, החשש המקנן בלב לבנונים רבים הוא, שאירן הצליחה לקנות את כניעת חרירי לדרישות חיזבאללה ולתנאים שהציב כדי שיואיל להצטרף לממשלה. לחרירי אין דרך להוכיח את ניקיון כפיו בעניין זה, ולישראל לא נותרה ברירה אלא לעמוד על המשמר ולנסות להבין לאן פני המנהיגות הלבנונית ומהן מגמות חיזבאללה.
המשימה העיקרית העומדת בפני חרירי היא החזרת אמונם של הלבנונים במדינה, ואמונתם בכך ששלומם וביטחונם מצויים בראש סולם העדיפויות שלה. השאלה הגדולה היא, האם תצליח המדינה לשקם את נזקי מלחמת לבנון השנייה, תוך עצירת התהליך של הפיכתה לגרורה אירנית. כך או אחרת, בשאר אסד יכול לצאת לביקור בצרפת בשבוע הבא, מבלי שמארחיו יעיקו עליו בשאלה, מתי הוא כבר יסכים להקמת ממשלה בלבנון.

אסד בונה על עייפי הנפש
מלאכתם של רשעים נעשית בידי יפי נפש [AP]

הסורים "גילו" שלחימה בהיקף מצומצם – טפטוף של טילים על יישובים אזרחיים, חטיפת חיילים, יריות וצליפות בגבול – דיה להוציא את ישראל משיווי משקלה, מבלי לשקוע במלחמה כוללת על המחיר הגבוה שזו גובה משני הצדדים.

בשאר אלאסד שוב מפריח איומים, שאם ישראל לא תחזיר לסוריה את "זכויותיה" במלואן – כלומר לא תיסוג מכל הגולן עד קווי ה-4 ביוני 1967, ולא תחזיר לסוריה את החלק הצפון-מזרחי של הכינרת ואת השטח הישראלי הריבוני בחמת גדר – תפנה סוריה אל אופציית "ההתנגדות", כלומר מלחמה מוגבלת בסגנון חיזבאללה נגד ישראל. הסורים "גילו" שלחימה בהיקף מצומצם – טפטוף של טילים על יישובים אזרחיים, חטיפת חיילים, יריות וצליפות בגבול – דיה להוציא את ישראל משיווי משקלה, מבלי לשקוע במלחמה כוללת על המחיר הגבוה שזו גובה משני הצדדים.
אסד יודע שהטיל הראשון שייפול על הגולן, גם אם ייפול בשטח פתוח ולא יסב אבידות בנפש או ברכוש, יעורר בישראל ויכוח ציבורי עז, שבו יאמרו עייפי הנפש, כי מחיר השלום עם סוריה ידוע, וכי כדאי לשלמו לפני פרוץ המלחמה ולפני שזו תגבה את מחיר הדמים שאפשר למונעו. ישראל תשתדל להימנע מדרדור המצב לכדי מלחמה כוללת, וכך יחזיר הוויכוח הציבורי הישראלי לסוריה את "הגולן הגזול", מבלי שזו תצטרך לשלם עבורו את מחיר השלום שישראל דורשת באווירת השקט הפסטורלי של גולן הפורח.

אינם מאבדים הזדמנות לאבד הזדמנות
יאוש [AP]

העיתונאי היהודי המקורב מאוד להילרי קלינטון כתב, שאובמה הבין לאחרונה כי המצב בין ישראל והפלסטינים, המגמות הימניות בישראל והפילוג הפנים פלסטיני, ימנעו את הגשמת תקוותו להביא להסכם שלום בתוך שנתיים, והוא הולך ומשתכנע, שהדרך הטובה ביותר להציל את שמו הטוב היא למשוך את ידיו מכישלון ודאי זה, כדי לא להיות מזוהה איתו.

השבוע פרסם תומס פרידמן מאמר בניו-יורק טיימס, שהעלה את מפלס הלחץ בקרב הקבוצה המובילה את הרשות הפלשתינית. העיתונאי היהודי המקורב מאוד להילרי קלינטון כתב, שאובמה הבין לאחרונה כי המצב בין ישראל והפלשתינים, המגמות הימניות בישראל והפילוג הפנים פלשתיני, ימנעו את הגשמת תקוותו להביא להסכם שלום בתוך שנתיים, והוא הולך ומשתכנע, שהדרך הטובה ביותר להציל את שמו הטוב היא למשוך את ידיו מכישלון ודאי זה, כדי לא להיות מזוהה איתו.
ייתכן מאוד שתחושתו זו של אובמה עומדת בבסיס הימנעותו של אבו-מאזן להעמיד עצמו כמועמד לבחירות בינואר הקרוב, שהרי גם אם ייבחר שוב, לא יהיה בכוחו להגשים לפלשתינים את תקוותיהם, מבלי שאובמה יגבה אותו ויפעיל לחץ על ישראל. הוא רואה בדאגה את כישלונו של אובמה לכפות על ישראל אפילו את הפסקת הבנייה בהתנחלויות, וזאת כאשר אובמה עדיין רוצה להשפיע על תהליך השלום, ואם ימשוך נשיא ארה"ב את ידיו מהעניין, תוכל ישראל לעשות ככל העולה על רוחו של הימין הישראלי, והוא – אבו-מאזן – על כורחו יאמר אמן. לזה אין הוא מוכן. וכדי לא להיות מזוהה עם הכישלון ההיסטורי הפלשתיני לבנות מדינה, הוא מבקש לפרוש מתפקידו כנשיא הרשות. גם הפילוג הקבוע עם חמאס בעזה אינו מעודד אותו לעמוד שוב בראש הרשות. וכי מה צפוי לו בקדנציה הבאה – שחמאס ייקח ממנו את חברון?
אלא שהבעיה חמורה יותר, שכן בימים האחרונים מתרבים הסימנים לכך שאנשי הקבוצה הקרובה לאבו-מאזן והמובילה את הרשות, חשים – לחוד וביחד – שהסיכוי שלהם להגיע בעתיד לסיום הסכסוך עם חמאס ולהישג מדיני כלשהו – קטן אפילו יותר מזה של אבו-מאזן, ושעל כן אין להם מה לחפש במשרת הנשיאות. הם רואים כי בפועל הרשות מפורקת לשניים – עזה ורמאללה, ובהיותם מושפלים שוב לנוכח סגירת מטות הבחירות בעזה על-ידי אנשי חמאס, הם רואים את האירנים הולכים ומתחזקים ומגבירים את השפעתם על המתרחש באזור, את אירופה שאינה נוקפת אצבע למענם, את חולשת המערכת הערבית המקבלת את חמאס כשליט בפועל של עזה, ואת הימין מבצר את מעמדו בקרב הציבור הישראלי, תוך התפרקות השמאל הישראלי לרסיסי מפלגות חסרות אג'נדה ותמיכה ציבורית.
מצד שני, לא קם בשנים האחרונות, מאז מותו של ערפאת לפני ארבע שנים, אף מנהיג המסוגל להפיח מחדש תקווה בקרב הפלשתינים. בין אבו-מאזן ואנשיו אין מנהיג טבעי אחד – כולם פוליטיקאים בינוניים ומטה. אין מי שאליו יצעקו ההמונים ברחובות "ברוח ודם נפדה אותך יא ..." והמסוגל להיכנס לנעליו הענקיות של ערפאת, שאפילו אבו-מאזן – הנציג האחרון של דור המייסדים – לא הצליח למלא.
בהיעדר מנגנונים פוליטיים לגיטימיים, חלל מנהיגותי כזה עלול ליצור חלל שלטוני, שיביא בהכרח לאובדן שארית אמונו של הציבור הפלשתיני ושל המערכת הבינלאומית ברשות הפלשתינית, ולהתפוגגות התקווה, שמהרשות הזו תצמח מתישהו מדינה סבירה, שתביא קץ לסבלם של הפלשתינים.
ייתכן מאוד כי בהיעדר קבוצה מנהיגה ובהיעדר אופק מדיני, תתפרק הרשות מאליה ותיכנס לספרי ההיסטוריה כעוד הזדמנות פלשתינית שהוחמצה. אבא אבן אמר פעם בלשונו המושחזת על הפלשתינים כי "אף פעם אינם מאבדים הזדמנות לאבד הזדמנות".
נראה שאמירה זו עתידה להוכיח את עצמה שוב בעתיד הקרוב. יש רק לקוות, שהתסכול העממי הפלשתיני לא יתורגם לאלימות ברחובות, לפיגועים, להרוגים ולפצועים.
על ישראל להציב אפוא כבר כיום תוכנית אלטרנטיבית לרשות הפלשתינית, והיא – הקמת ישויות מקומיות על בסיס האוכלוסיה העירונית בערי הגדה, כדי שכל עיר תקים יחידה פוליטית עצמאית.
יחידות עירוניות אלה יתבססו על החמולות המקומיות, שלהן יש מנהיגות טבעית, ואשר תהיינה יציבות הרבה יותר מישות אחת כוללת, שתיטלטל בין האתוס הלאומי האנטי-ישראלי ובין צרכי היומיום, המחייבים אותן לקיים קשר הדוק עם ישראל. לחמולות של מדינת חברון אין שום סיבה לחרוט על דגלן את שיבת פליטי עכו מלבנון לבתיהם, ומשפחות מדינת שכם לא יתחרו עם כנופיות עזה על הדבקות בירושלים. כל עיר תהיה מרוכזת בענייניה המקומיים, מבלי לנסות ליצור תודעה קולקטיבית ואתוס לאומי יש מאין על בסיס שנאת ישראל, תודעת הפליטות, "קדושת" אלקודס וגזל האדמה.
ישראל חייבת להישאר במרחב הכפרי שבין הערים, כדי להבטיח שאזורים אלה לא יהפכו לחממות טרור ולבסיסי חמאס. זו הפרוגרמה היחידה שיכולה לשרוד לאורך ימים בינינו ובין תושבי יהודה ושומרון הערבים.

קשר השריעה
הצד הסוני של המתרס [AP]

קרב הענקים ההיסטורי בין האיסלאם הסוני המיוצג על ידי סעודיה, לבין האיסלאם השיעי השולט באיראן, נמשך במלוא העוצמה, מפיל חללים בשני הצדדים, והמאבק על הח'ליפות שהחל לפני 1350 שנה ממשיך להקיז את דמם של רבים, באזורנו האומלל הסובל מכל מחלות העבר – שבטיות, פונדמנטליזם ורדיקליזם – כשאליהן נוספו מחלות התקופה המודרנית ובראשן כלי נשק מרבי נפגעים.

השבוע הפציצו מטוסי סעודיה עמדות של המורדים התימנים בחבל צעדה, לאחר שאלה הפגיזו את שטח סעודיה בתותחים שסיפקה להם אירן, וחטפו ארבעה חיילים סעודים. אין ספק כי אנו עומדים בפני החמרה במשבר פנימי בתימן שמעוררת אירן, כשמצד שני סעודיה מפעילה את צבאה, כדי לחסל את הגרורה האירנית שצמחה על גבולה הדרום-מערבי.
בסיס המלחמה הוא סכסוך בין הממשלה התימנית ובין קבוצת מורדים שיעים, אבל המאבק התרחב וכעת אירן מנסה להשתלט על עוד מדינה, בעוד שסעודיה עומדת בפרץ והפעם בכוח צבאי סדיר. בזירות האחרות – עירק ולבנון – משתמשות המדינות היריבות במקומיים, כדי לנהל את המאבק ביניהן: בלבנון זו קואליציית חרירי שבה תומכת סעודיה נגד חיזבאללה נציג אירן, ובעירק זהו צבא המהדי הנתמך על-ידי האירנים נגד מיליציות סוניות שאותן מממנת ומעודדת סעודיה.
מצב זה של התערבות זרה מבטיח את המשך הקזת הדם, שכן חוץ מכסף – הגופים החיצוניים אינם משלמים מחיר ריאלי על מעורבותם בסכסוך.
קרב הענקים ההיסטורי בין האיסלאם הסוני המיוצג על-ידי סעודיה, לבין האיסלאם השיעי השולט באירן, נמשך במלוא העוצמה, מפיל חללים בשני הצדדים, והמאבק על הח'ליפות שהחל לפני 1350 שנה ממשיך להקיז את דמם של רבים, באזורנו האומלל הסובל מכל מחלות העבר – שבטיות, פונדמנטליזם ורדיקליזם – כשאליהן נוספו מחלות התקופה המודרנית ובראשן כלי נשק מרבי נפגעים. המוזר הוא ששתי מדינות אלה – סעודיה ואירן – הן שתי המדינות היחידות בעולם, שבהן שולטת השריעה האיסלאמית באופן רשמי. האם יש קשר בין עובדה זו לבין התמשכות המלחמה העקובה מדם ביניהן?

משדרגים להם את הערוץ שלהם
שדרגו את עצמם [AP]

רק ישראל – מדינה מודרנית העומדת בחזית הטכנולוגיה הלוויינית – אינה משדרת בלוויין, ומתחננת בפני אנשי תקשורת זרים, שיואילו בטובם להראות איך קסאמים נופלים על שדרות זה שמונה שנים ואיך אוטובוסים שלנו הופכים למלכודות מוות.

השבוע "התבשרו" אזרחי ישראל על החלטת הכנסת להשקיע 30 מיליון שקל בפרויקט חידוש, הרחבה ושכלול "ערוץ הכנסת", כדי "לחזק את הקשר בין חברי הכנסת והבוחרים". מדובר בגיוס עוד אנשים, הגדלת מספר התוכניות המתקיימות מחוץ לאולפן, רכישת ציוד חדש וכנראה גם מעבר לאולפנים מרווחים יותר. וכך, במדינה שבה מצמצמים את סל הבריאות על תרופותיו ומגבילים את שכרם של קשי היום, המועסקים על-ידי חברות קבלניות במשרדי הממשלה, מוצאים חברי הכנסת לנכון להוציא לא פחות מ-30 מיליון שקל להרחבת חשיפתם לציבור, אשר כלל לא ברור אם היא אכן משאת נפשו של הציבור.
השערורייה חמורה אף יותר, נוכח החידלון של ההסברה הלאומית, האמורה להציג את עמדת ישראל בעולם דרך אמצעי תקשורת לווייני מהיר, חד, ברור וציוני. במקום זאת, אנו "לוקחים טרמפים" על רשתות התקשורת הזרות, ומשאירים לגורמים – שלא תמיד הם מחובבי ציון והציונות – לדווח על מה שקורה כאן, לערוך ולשדר את העמדה הישראלית.
חברה חפצת חיים אינה מפקירה את הצגת עמדתה לידי אחרים. ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, איטליה, הולנד ומדינות רבות נוספות דואגות לנוכחות במרחב התקשורתי העולמי בקול ובתמונה.
כך ניתן להן להגיע אל כל אזרח בכל מקום בעולם מבלי לבקש טובה מצלם, עיתונאי, שדרן ועורך, שיקדיש כמה שניות להצגת הנשק האירני שנתפס בים התיכון בדרכו לסוריה ולחיזבאללה כהפרה אירנית של החלטות האו"ם. רק ישראל – מדינה מודרנית העומדת בחזית הטכנולוגיה הלוויינית – אינה משדרת בלוויין, ומתחננת בפני אנשי תקשורת זרים, שיואילו בטובם להראות איך קסאמים נופלים על שדרות זה שמונה שנים ואיך אוטובוסים שלנו הופכים למלכודות מוות.
למה לשפוך 30 מיליון שקלים על חיזוק הקשר בין חברי הכנסת ובוחריהם ולא להשקיע אגורה שחוקה ביצירת הקשר בין ישראל והעולם? הרי אנו משלמים מחיר פוליטי גבוה מאוד על הזנחת הזירה התקשורתית הבינלאומית, וראייה עדכנית לכך היא דוח גולדסטון, המשקף היטב את העובדה שישראל אינה מצויה בתודעת העולם כמדינה העומדת בפני סכנה קיומית. לאחרונה קיבלנו בדיוני האו"ם בז'נבה ובניו-יורק תזכורת ללגיטימיות של ההגנה העצמית של מדינת ישראל. דיונים אלה לא היו מתקיימים אילו ידע העולם את האמת על מה שהתרחש בינינו ובין שכנינו בדרום בשנים האחרונות, בעזרת ערוץ לווייני ישראלי ציוני קבוע, שהיה מביא את התמונות לרחבי העולם, בשלל שפות.

לאתר מגזין מראה
ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן
תאריך:  13/11/2009   |   עודכן:  13/11/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אינך יכול לנצח? צרפו אליך
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
פתרון לחלק מהבעיות
סתם אחד  |  14/11/09 09:39
2
מרדכי קידר
איציק חלפון  |  20/11/09 15:13
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יואב יצחק
ביקורתו של כספית על מזוז אינה לגיטימית. היא פסולה מעיקרה ואינה ראויה, בדיוק כפי שאין זה ראוי להטיל ספק, ולו ברמז, ואף לא לעסוק בתסמינים, כביכול, בדבר נטיותיו המיניות של פרשן בכיר
דן שילון
שלום לא ייכון. אין מי שיעשה שלום. איש לא מסוגל. לא אצלנו ולא אצלם. אין פרטנר בצד הפלשתיני, ואין פרטנר בצד הישראלי.
בועז סנג'רו
העומס הרב המוטל על היועץ בעל שני הכובעים הכל כך שונים צפוי לפגוע בתפקודו, בין בכך שבדיקת כל סוגיה תארך זמן רב יותר, ובין בכך שהיועץ ייאלץ להאציל יותר סמכויות לאחרים, שיגבשו את הייעוץ ואת ההחלטות במקומו
יובל ברנדשטטר
לו גילה יצחק רבין בפומבי את כוונותיו, היה מאבד את תמיכת קברניטיה האמיתיים של המדינה: בעלי האינטרסים הכלכליים-תקשורתיים בשפלת החוף    לכן, על כל נאום שבו גילה דרכו האמיתית - ביצור היישוב היהודי בארץ ישראל, הוא העניק לשוחרי אחיזת העיניים עשרה נאומים של קורה בין עיניהם
אמין זאהר
האם רשאית המדינה אשר אינה מתווה תוכניות מתאר לישובים הדרוזים, להעמיד לדין פלילי את עברייני הבניה? לא, לפי השופט דניאל פיש    הנאשם, במקרה כזה, זכאי ל'הגנה מן הצדק'
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il