אחרי חגיגה כלכלית שנמשכה בעולם כ-25 שנה, בעיקר בשוק האמריקני ובשווקים הסמוכים על שולחנו, חגיגה בה השתתפו חברות ואנשים פרטיים, ומוסדות ויחידים בעלי מוניטין, התברר יום אחד כי רבים מהטוענים להצלחות כבירות, לצרורות כסף ולעושר אגדי, התחזו למצליחים. מתחת לתיקי החשבונות היו הרבה חורים, דפים לבנים, מסים שלא שולמו, עסקות שלא התרחשו ועוד ועוד.
בשנים בהם נמשכה החגיגה התפתחה מאוד התכונה הנקראת אהבת בצע ודחקה את רגליהם של הצניעות, הענווה, דרך הישר ושאר תכונות ארכאיות. כולם קנו דירות ובתים, עוד חברות ועוד רכוש, התקשטו במותגים, יאכטות וג'יפים ענקיים ואכלו ארוחות חינם על חשבון החברות שפרנסו אותם. גם כאשר חברות שהצליחו במהלך מאה שנה , חברות המכוניות, חברת ההשקעות ליהמן ברדרס, וחברת הבטוח AIG קרסו וכאשר הוצעה להם מתנת-הצלה מכספי ממשלת אובמה, טסו המנהלים שכשלו, אלה שלקחו לעצמן משכורות עתק וחיו עם חשבון הוצאות דמיוני על חשבון החברות שהתגלו כחלולות- לוושינגטון, לפגישה במטוסים פרטיים יקרים וזוללי דלק והתגוררו במלונות פאר.
החגיגה הפיננסית של חברות ופרטיים נסתיימה יום אחד, וגילתה את מערומיהם של בעלי החברות והפרטיים שלא היו אלא טרטיף במסווה של מנהלי-על, מזייפים (חשבונות) מאדירים את שמם ללא בסיס, בעזרת פרסום, יחס"צ וטריקים שיווקיים. כאשר הגיע יום הדין באו לבקש נדבות מהממשל ואם לא מהממשל אז מבעלי החוב, בעודם בוכים בדמעות תנין , ניסו לא למכור את רכושם הפרטי אלא לסחוט מהציבור כספים כדי לא לקרוס ולו רק להמשיך את חגיגת המטוסים הפרטיים, ההאמרים וחשבון ההוצאות הענקי.
בין התופעות שהתגלו היה המגה- טרטיף, ברנרד מיידוף שזכה (בצדק), "בימים הטובים" לביקוש המוני מצד כל בעל ירושה ובעל ממון שעט על ההצעה של מיידוף להעניק לו עבור הפקדת כספו 10% ריבית בשנה. כאשר התברר הטריק, אלה שזכו לקבל ריביות ענק ועמדו בתור אצל אשף הכספים מיידוף במהלך 35 שנה, הפכו לפתע לקרבנות. אלפי אנשים וארגונים שהפקידו אצלו את הכסף בשמחה - מצאו את עצמם ללא פרוטה. מיידוף שיחק בכספם ושילם לקליינט ישן בכספו של קליינט חדש. לא היה שם שום מעשה נפלאות של אשף כספים רק נוכלות פשוטה במסווה של חוכמת-על.
מאז פרשת מיידוף שיושב בבית הסוהר לשארית חייו וחבורת הנואשים שכספם ירד לטמיון, איננה נהנית מעובדה זו- מתגלים בכול ארץ, מיידופים קטנים, בעלי "ראש מסחרי" ו"אשפים פיננסים" שאף הם במשך שנים עשו את אותו הטריק.
ביום בו התאבד מוני פנאן שאת שמו לא שמעתי לפני התאבדותו (אולי אני לא נמצאת במילייא המתאים) סיפרה לי ידידה כי "היא מכירה אותו עשרות שנים: איש נפלא משפחה נהדרת, הוא ואשתו באו מבתים עשירים, חיו ברמת חיים הכי גבוהה בדירה הכי יפה בתל אביב וכו וכו".... בהמשך המשכתי לקרוא עיתונים וראיתי כמה מעט יודעים החברים "הכי טובים" ובני ביתם של אנשים שונים על החיים האמיתיים של חבריהם, על מקורם של הגי'פים, הדירות, והסיבות שהאישה מעולם לא הייתה צריכה לעבוד לפרנסת המשפחה ובילתה רק בחדרי כושר, קורסים שונים, חנויות אופנה וכו'
