התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, ששמה יצא זה מכבר לדיראון, עברה בעשרות שנותיה גלגולים מגלגולים שונים, כשאף אחת מן הבעלויות עליה לא החזיקה מעמד. מייסדה, אריה פילץ, שהגה את רעיון הקמתה, ייחל עוד בשנת 1963 להקמתו של קניון לתפארת בשטחה רב הממדים, כדי שמכירת מאות חנויותיו תממן את התחנה.
בדיעבד הוחוור שהיה זה רק חלום באספמיה. התחנה התגלגלה, ללא הצלחה, מהבעלים הראשון פילץ, לידיו של סמי פלאטו-שרון, הועברה לבעלותו של מרדכי יונה, שהבטיח הרים וגבעות, אך ראה רק קדחת בצלחת. עם כישלונו של מסוף האוטובוסים ובריחתם של בעלי החנויות מן הקניון, כל עוד נפשם בם, יש עכשיו מישהו בחלונות הגבוהים שטווה קורי-עכביש חדשים: להרוס את התחנה והקניון ולהקים תחתם בנייני-מגורים.
גם גורלם של מלונות "שרתון" בישראל לא שפר יותר. רשת המלונות, מהגדולות והיוקרתיות בעולם, לא שבעה נחת ממלונותיה בארץ. בישראל, שבה פורח לא אחת מסחר מוזר, יש משום-מה שתי חברות המפעילות את מלונות הרשת - שישה במניין. אף אחד מהם אינו משתווה ברמתו ל"שרתונים" שמעבר לים - אפילו לא ל"שרתון" המיתולוגי, של מחצית המאה החולפת, מרחוב הירקון בתל אביב. זה האחרון נחשב בזמנו לאחד המלונות המעולים בארץ ואף עלה בידיו להתחרות בהצלחה ביריבו התל אביבי "הילטון" הסמוך לו. ובכל זאת, ברבות הזמן, נסגר המלון, כשעד היום לא נמצא מי שיקים תחתיו מלון חדש על השטח הפנוי והיקר כל כך.
אנדרוגינוסים אחרי שנים ארוכות, שבהן פעלו מרבית מלונות הרשת, ללא הצלחה יתרה ותחת שמות אנדרוגינוסיים של "מוריה" ו"פלאז'ה" כשותפות, החליטה רשת "שרתון" העולמית לעשות סוף לבלאגן ולהסיר את חסותה מן המותג הזה. על-פי התירוץ הרשמי, לא עמדו המלונות האלה בדרישות הרמה העולמית והם הועברו לידיו של איל המלונות הישראלי,
דוד פתאל, ששולט היום במספר הגדול ביותר של מלונות בארץ.
גורל דומה פקד את קניון "ארנה" במרינה של הרצליה, המפואר שבקניונים הישראלים. הקניון, שנפתח לפני עשור על-ידי איש העסקים מרדכי זיסר, נהנה מפוטנציאל ששום קניון אחר בארץ לא נהנה ממנו: שטח חיצוני של רחובות וכיכרות מעוצבים היטב, על-רקע נופה המקסים של המרינה, ובכל זאת, עם נתונים מרשימים שכאלה, הוא לא הצליח עד היום למלא את יעודו כקניון. להוציא את המסעדות החיצוניות הוא נותר בשיממונו, עם חנויות המשוועות תדיר לקונים ועם פיתויים של החזר מע"מ והסעה חינם שלא הועילו במאומה. באחרונה הועבר הקניון לידיו של איש העסקים ג'קי בן-זקן, שמשקיע בו הון עתק בשיפוצים, בתקווה לשנות את צורתו ואת תדמיתו. רק העתיד יוכיח אם הייתה הצדקה להשקעה הגדולה.
גם בעולם העברת בעלויות על עסקים כושלים איננה רק נחלת ישראל. בעולם הרחב יש לא מעט עסקים גדולים שהגיעו לשפל המדרגה ונאלצו לחבור אל חברות מצליחות כדי שיוציאו אותם מן הסבך. זה מה שקורה עכשיו לחברת התעופה הספרדית, "איבריה", שתדמיתה בעסקיה אינה עומדת ברומו של עולם. רגע לפני נפילתה הגיע אליה חבל ההצלה. החברה הכושלת התאחדה עם חברת התעופה המצליחה, "בריטיש איירווייס", בתקווה שתצליח בעזרתה, כבעבר הרחוק, להמריא אל על. גם "אוסטריאן איירליינס" האוסטרית וחברת-הבת לטיסות-שכר, "לאודה אייר", התמזגו למזלן עם "לופטהנזה" הגרמנית.
קונצרן התחבורה הגרמני עתיר ההצלחה, "פולקסווגן", מספר אחת בעולם המכוניות, בלע אל קירבו את ”אאודי" הגרמנית, את "סיאט" הספרדית, את "למבורגיני" האיטלקית ואת "סקודה" הצ'כית, ועוד ידו נטויה.
ואחרון-אחרון - קונצרן הטקסטיל האוסטרי "שפס", שהוקם לפני 60 שנה, בבעלות שלוש משפחות יהודיות - שפס, ביהם ושטילר. הקונצרן, שבמשך עשרות שנים שלט בשוק הטקסטיל האוסטרי שלטון כמעט מונופוליסטי, ירד בשנים האחרונות מגדולתו. לבסוף הידרדר אל עברי פי פחת, כאשר בעליו פרשו מחמת גילם המתקדם. הקונצרן הועבר לבעלות גרמנית כושלת ומ-101 סניפיו באוסטריה ובגרמניה, נותרה, בסך-הכל, חנות אחת מסכנה, שגם היא עומדת להיסגר. מה שמלמד, פעם נוספת, שהעברת בעלות איננה בהכרח סוד להצלחה מסחרית.
