דרושה מידה רבה של מופרעות כדי ליטול חלק, פעיל או סביל, בחגיגת תוכנית הריאליטי החדשה של "האח הגדול". כל קדנציה נוספת רק הופכת אותה לרדודה עוד יותר מקודמתה ומורידה אותה בכך מדחי אל דחי. אבל, בערוץ שבו זוכים לתהילת-עולם צביקה הדר ומרגלית צנעני - גם ארז טל יכול בהחלט להיחשב לכוכב עליון.
במדינה, שבה רייטינג גבוה הוא מדד להצלחה, אין ל"אח הגדול" כל סיבה להתבייש. בסופו של דבר, שום תוכנית-טלוויזיה אחרת, בשום ערוץ מתחרה, לא הצליחה עד כה להעפיל כמוה למרומי התהילה. אז הבוז לערוץ 1 הציבורי, עם שידוריו החינוכיים והירחמיאליים, שמעטים כל כך צופים בהם; ובוז קטן לא פחות לערוץ 10 המסכן, שמדדה, עדיין, במרחק גדול מדי אחרי ערוץ 2, המצליח כל כך לעומתו. איך אומרים בלטינית? "ווקס פופולי - ווקס דאי": "קול המון כקול שדי". כי בתחרות שבין כמות לאיכות - הכמות היא זו שעומדת על הגובה.
חזון שהתגשם עשרים וחמש שנים מאז "1984" כבר התגשם חלומו האימתני של ג'ורג' אורוול והפך למציאות. הרי עינו של האח הגדול פקוחה על כל צעד ושעל ואינה מרפה: לא רק בתוכנית וירטואלית מעל מסכי האקרן, אלא גם בחיי היומיום. ואולי אין זו סמיכות-מקרים ש"האח הגדול" מוקרן לצופיו בה בעת שהמאגר הביומטרי קורם אצלנו עור וגידים, אף שבהבדל גדול אחד: בעוד שהמאגר נכפה עלינו מכוח החוק - הצפייה ב"אח הגדול" היא מכוח הבחירה בלבד. אז מי שנאלץ, בעל-כורחו, לכופף ראשו לגזירה אומללה שחייבים לעמוד בה - דווקא חופשי שלא לכופף אותו אל מול ה"סטיופיד בוקס". ובכל זאת, יש כנראה דברים בגו אם מצויים רבים כל כך שמוכנים לייסר את עצמם בשוטים ובעקרבים.
השפלה עצמית את מקומם של הידוענים, אנשי ה"סלבריטי" מתוכנית העבר, תופסים עתה אנשי-שוליים ויוצאי-דופן: הומו, נימפומנית וקוקסינל, לעומת זמר, זמרת ודוגמן. כולם כאחד מוכנים להשפיל את עצמם עד עפר כדי לזכות בפרס מיליון השקלים. לצורך העניין הם גם נכונים להתנסות באורח-חיים חייתי בתוכו של כלוב. ישמור האל, אבל למראה הצמד חודדה, אפשר רק להתגעגע לבובלינים, שלעומתם היו אנשי אקדמיה.
מה שמדאיג במיוחד הוא שלתוכנית הרפש הזו יש מספר גדול ביותר של צופים בני טיפש-עשרה. כאלה שעדיין לא למדו להבחין בין טוב לרע, בין אסור למותר. סוד גלוי הוא שנפשם יוצאת, בהערצה עיוורת, אל ה"גיבורים" שלהם, שרק מעודדים אצלם את חיקויים.
הקדנציה הבאה של "האח הגדול", כעת חיה בעוד שמונה חודשים, תהיה, קרוב לוודאי, רדודה עוד הרבה יותר מזו של היום; ורק אלוהים יודע אם אותם צופים ונצפים, שמוכנים עכשיו לעשות צחוק גדול כל כך מעצמם - יהיו מחר אלה שבאמת כבר יצאו סוף סוף מדעתם.
