פסטיבל התשקורת

משום כך ראוי לציין מה לא יהיה בפסטיבל העקום הזה - לא יהיה דיון תחת הכותרת "מדוע אנחנו מתועבים?"; לא יביאו דוגמאות ולא יתקיימו מצגות של רוע ורשעות תקשורתית, של פרשנויות מטומטמות, של דיווחים מוטעים ומטעים, של אמת מוטה, של סתימת פיות, של בריונות הביטוי, של נבזויות פוליטיות ברשות "זכות הציבור לדעת" - כאחרוני הנבלים ברשות התורה - שמאסו בתקשורת וקורא לה "תִּשְׁקוֹרֶת" ואיש ממנה אפילו לא נעלב. לא יתקיים דיון בנושא "רזי ברקאי וחופש הביטוי" שבו ידונו לעומק איך קורה ששדרן בכיר, מבכירי הבכירים, בעל תואר במדעי המדינה, תואר והדר בפילוסופיה, שני תארים בתקשורת ועשרות שנים של עיסוק עיתונאי, ממשיך לעסוק במקצוע הזה כשאין לו מושג ירוק מהו חופש הביטוי. ה"ביטוי", שהוא כלי יחיד של העיתונאי, אינו מובן לעיתונאי ותיק כל-כך. רזי ברקאי, בהגינותו, הודה בכך בשידור חי במשך דקות ארוכות ואין מלין, ואין פוצה פה, ולא מצפצף, ואין פרץ ואין צווחה. ואם ב"רזים" נפלה בּוּרוּת שכזו מה יגידו אזובי הרכילות? [ראה גם: ימני - תנאי הכרחי למחבל יהודי, האומנם?] איש לא יתעסק בפסטיבל המשונה הזה בשאלה החשובה: "מציאות ותקשורת ישראלים - שני קווים מקבילים שנִיקָגְדָּא יִפָּגֵשׁוּ". מי רוצה להתעמת עם האמת המרה כשאפשר לחגוג גם אם אין סיבה של ממש? מה איכפת למישהו כרגע שעוד מעט קט נתנפץ אל הקרחון? לפיכך, איכלו דודים! שתו ושיכרו רֵעִים רָעִים! אולי באמת מחר נמוּת.