מנהיג הפרולטריון העברי, שר הביטחון אהוד ברק, הנוהג חיי צנע וצניעות כערך וכדוגמה אישית בחייו הפרטיים והציבוריים, מתאושש בדירתו הצנועה מהביקור המתוקשר, הצנוע והסגפני שקיים בבירת צרפת, ואחרי כמה ימי מנוחה הכרחיים מצהיר השר שבסך-הכל קרתה תקלה והוא יתקן (וכמובן אנחנו נשלם). זה מזכיר אהוד אחר אחרי מלחמת לבנון השניה. גם הוא יתקן הרי הוא למד, הוא בעל ניסיון. אותה שיטה רק התשלום אז היה גם במטבע אחר, קשה ונורא: חיי אדם. הפעם אצל אהוד שלנו זה רק מרשרשים. קטן עלינו ועליו. הוא לא לבד. התרגלנו.
והנה מזדמן לשר הביטחון קאמבק אל קדמת הבמה התקשורתית, והפעם בפוזה של מציל האומה, וזה לא קורה כל יום. כן, זה בא ממש משמים, מהכותל... בטקס סיום קורס טירונים של גדוד שמשון, הונף שלט על-ידי שני חיילים בו היה כתוב " שמשון לא מפנים את חומש". חומש כזכור הוא ישוב בצפון השומרון שנחרב במסגרת האיתות של שרון על כוונות עתידיות ויכולת מימושן לא רק בעזה. עם התבהרות ההצלחה המרשימה של חורבן גוש קטיף, עולים אל הישוב החרב גרעין תלמידים בוגרים מדי יום ולומדים שם. על גדוד שמשון הממוקם באזור מוטלת לא פעם מלאכת הפינוי וההרס במסגרת תפקידו של צה"ל לפעול נוכח פני האויב, ודווקא בלילות שבת. החיילים מניפי השלט חושבים שחיילי המילואים והחיילים לעתיד העולים לחומש הם לא בהגדרת אויבי צה"ל ולא אויבי עם ישראל. והמסתגף מפריז בפוזה צדקנית צבועה ושקרית מטיף מוסר. אירוע חריג, הוא אומר, שפגע בצה"ל ובמדינה, לא נאפשר שימוש בצה"ל ומפקדיו לקידום עמדה פוליטית. הוא, שכל עשייה שלו נגועה ב"אבא של הפוליטיקה". שלט שמקעקע את הדמוקרטיה, הוא מוסיף. הוא, שהתנהלותו בפריז חיזקה ללא ספק את אמון הציבור בדמוקרטיה ובנבחריה. הוא לא סיים. הוא דואג לשסע בעם. איך הוא אומר, מהלכים כאלה עלולים לגרום שסע בעם, והוא שולח את צה"ל, כור ההיתוך של החברה הישראלית, לבצע מעשי חורבן והרס הנתונים למחלוקת ערכית בחברה הישראלית. הכל מתוך דאגה לשסע.
יהודה ושומרון מהגדרתם כשטחים כבושים מתחייב לפי החוק הבינלאומי שלטון צבאי. אך ביהודה ושומרון לא הייתה ריבונות שלטונית שממנה נכבש השטח, לכן לא ברורה המחוייבות המשפטית הבינלאומית המצריכה לקיים שם משטר צבאי. ההחלטה על משטר צבאי לדעתי היא החלטה פוליטית ואיננה מחויבת מהחוק הבינלאומי. בכל מקרה ביהודה ושומרון, בחלק המוחזק על-ידי צה"ל, מערכת המשפט מתנהלת באמצעות בתי דין צבאיים. זהו המכשיר השיפוטי המונפק לאוכלוסיה המקומית הפלשתינית, וראה זה פלא: לגבי האוכלוסיה המקומית היהודית החיה באותו השטח, שהם אזרחי מדינת ישראל, ההתנהלות המשפטית מתנהלת בבתי הדין האזרחיים הרגילים, בפתח תקוה, כפר סבא וכו'. ההשלכה הבלתי נמנעת היא כי גם פרמטרים אחרים יכולים וצריכים להיות זהים כלפי אזרחי ישראל ביהודה ושומרון לנוהג הנהוג כלפי נושא השיפוט ובתי המשפט. לא יעלה על הדעת שהרס בניה בלתי חוקית בתל אביב ו/או מקרים שבהם הטיפול הרגיל הוא בידי משטרה, יטופל על-ידי פלוגה מגדוד שמשון או אחר. העובדה כי ביהודה ושומרון חיילים הם זמינים, אינה מכשירה הפעלת צבא במקום הטיפול הרגיל כלפי אזרחים ישראלים. מדהימה הצביעות, ההתחסדות השקרית ודמעות התנין שמזילים רוחשי הדאגה לצה"ל ולחוסנו, הקורעים אותו מבפנים, השולחים בן להחריב את בית אביו, אבא לגרש את בנו, אח להיאבק באח, חבר בחבר. כל זה למען חיזוק ושלמות צה"ל וכדי למנוע שסע. הם מפחדים מהמחוייבות, מהמסירות, מהנכונות, מהמוסריות, מההקרבה, מהיכולת, מהמוטיבציה ומהאמונה של בנינו ונכדינו, ומנסים בכל דרך להכניס אותם לשבלונה, לקופסה; לגמד ולמחוק חינוך והשקפת עולם של שנים; ליצור מכונה מהלכת חסרת רגשות וזהות. ציות עיוור לדמוקרטיה מזויפת.
אנחנו שולחים את בנינו ונכדינו להילחם באויב, לא באח אוהב. אם זה יימשך יצטרכו במלחמה הבאה לנייס את סרבני השמאל, שהם ילחמו נגד אחיהם מהשטחים הפלשתיניים - אויבינו. אין לי ספק כי השימוש בצבא יש לו מטרה נוספת, והיא לפורר את ליכוד המחנה השפוי ובעיקר את המחנה הציוני דתי האכול מחלוקת גם בלי עזרה חיצונית, וזאת תוך ידיעת רגישותו הממלכתית והכלל ישראלית, כשכמובן בפסגתה של הרגישות וההערכה נמצא צבא הגנה לישראל. וזהו מתכון גאוני מרושע לבצע מדיניות שיש עליה כמעט קונצנזוס שלילי בשורותינו ולהעמיק בינינו מחלוקת, על-ידי גוף שהוא כאמור היהלום שבכתר. זה מסיט ומכוון את הפוקוס אל צה"ל, וכל בקורת צודקת נבלמת בטענה השקרית המרושעת של "פגיעה בצה"ל", ועוד בימים של דוחות וביקורת בינלאומית, בעוד האמת היא כי השימוש בצבא הוא מכשיר המגונן על מדיניות מופקרת הפוגעת אנושות בצה"ל תוך ניצולו הציני חסר האחריות. והאנומאליה היא כי חכמינו וחלק מרבנינו משתפים פעולה עם התרגיל הנפסד הזה .
לסיום אני מבקש להעתיק ולהביא סעיף מהקוד האתי של צה"ל ללא פרשנות, כלשונו. ערכי צה"ל שחובר ב-1994 על-ידי פרופסור אסא כשר שלא נחשד בימניות יתר, וזאת על-רקע הנפת השלט על-ידי שני חיילי גדוד שמשון, כדי
להעמיד בפרופורציה את המעשה בהתייחסות לקוד האתי של צה"ל.
סעיף 61 . "החייל המשתתף בדיון או בויכוח שעניינם פעילות במסגרת צה"ל, לפני ביצועה, במהלכה או לאחריה, ינקוט עמדה ויביע את דעתו על-פי הכרתו ואמונתו המקצועית, ביושר, באומץ ובהגינות" . לשיפוטכם .
