אילו אלי ישי היה שר החינוך

אני לא פעם שואל את עצמי מה היה קורה לנו, אם בשנות התשעים של המאה הקודמת היה לנו שר חינוך, העונה לשם אלי ישי ולא שר העונה לשם זבולון המר, ולידו מנהל משרד נמרץ ויעיל בשם זבולון אורלב, המכהן כיום כחבר כנסת. אולי לא רבים יודעים, מי שהעז לראשונה לחבק את ילדי העובדים הזרים ולפתוח בפניהם את מערכת החינוך היה שר החינוך זבולון המר. זבולון המר היה הראשון שקבע, שחוק חינוך חובה התש"ט (1949) חל על כל ילד הגר בישראל, ללא קשר למעמדו במרשם האוכלוסין במשרד הפנים. מה שקבע המר לראשונה בשנות התשעים, ניתן למצוא כהוראות מחייבות של משרד החינוך שנתיים לאחר מותו בחוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס/(10) כ"ז באייר תש"ס, 1.6.2000. אי-אפשר שלא להתרגש למקרא ההוראות באותו חוזר מנכ"ל - "הוראת חוק חינוך חובה חינם חלה גם על ילדי עובדים זרים בגיל חינוך חובה השוהים בישראל, ללא קשר למעמדם הפורמאלי של הוריהם... חובה להעניק לתלמידים אלה את מלוא חינוכם על-פי צורכיהם". וכאן בא פירוט הצרכים - "שירותים פסיכולוגיים, מסגרות המשך, ביקור סדיר, חינוך חובה חינם לגילאים 3-4 ויום חינוך ארוך במקומות שחוקים אלו חלים עליהם". כפי שהשר אלי ישי מתבטא כיום על הסכנות ההיגייניות וסכנות הפשע האורבות לחברה הישראלית עקב הנוכחות של מהגרי העבודה וילדיהם, הרי מהגרי העבודה צריכים לברך על כך, שהיה בישראל שר חינוך בשם זבולון המר. אלי ישי לא היה להוט כמוהו להשקיע אנרגיות ומשאבים חומריים לעשייה ערכית ומוסרית כלפי ילד זר. שר כמו אלי ישי, המשחרר לחלל האוויר אמרות גזעניות, לא היה משתית במערכת המנהל של משרדו מחויבות כה מרשימה לפעולה למען קליטה נאותה של אותם ילדים. לצערי, משרד החינוך הוא המשרד היחיד מכל משרדי הממשלה שפתח את ליבו לאותה אוכלוסיה חלשה, השוהה בביבי החברה הישראלית. כשמתוך אותם ביבי מצוקה עושה אותה אוכלוסיה רק טוב לחברה הישראלית. היחס החם וההומאני של השר קרם גם עור וגידים בשורה של תקנות מחייבות לפעולה עד היום את מערכת החינוך. למעשה, לאור דרכו של זבולון המר הלכו כל שרי החינוך, וכאן אני מוצא לנכון להעניק מלוא החופן רק מילים טובות לעשייתו המבורכת של גדעון סער, שר החינוך הנוכחי.